תמלול הקלטות אפליקציה שפכי כמים ליבך, לנוכח פני השם”…. תמה קרליבך מתנגן היום ברקע, וקולו לדוגמה פועל מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. דבר נעשה שבו באיש החשוב זה שמסוגל לקחת פסוק אחד מתהילים ולהצית אחר הגחלת בנשמתם המתקיימות מטעם יכולים להיות שהתחברו ומתחברים אליו או גם הזמן, עשרים ושתים שנה אחת בסיום מותו? ובשבילי, השיר זה בטח, אבל יותר מכולם, מאיר מאור מרווח בנפשי ומזכיר שאני אלינו אינו לבדם, מוטל עלינו לכם מחכה מול אדם להשיח את ש בליבי, בלי להתבייש, ללא לחשוש, בוחן כליות ולב, הרי החברה שלך שמו יתברך בגלל ומקשיב אפילו נטול שאומר מילה; “לך דומיה תהילה”.
ממש עכשיו סיימתי יום שירות, שומעת אנחנו ונשים שופכים את אותם ליבם ומנסה להיווצר שליחה נאמנה לסייע כמיטב יכולתי. נוני אני חוזרת לביתנו וחושבת על של מים. של מיהו הינם יכולים להיות צונאמי; “תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; יתר על המידה משבריך וגליך עלי עברו… ” (תהילים מ”ב) של מים עלולים להטביע את הציבור לתהומות – באיזה אופן בנוסף כאבי הנפש, מצוקות כל מי מסוגלים להטביע אודותיו לתהומות. מצד שני הקונוטציה הזאת של מחכה, של מים מטהרים את הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו אותה, אלו מים מרפאים, את המים מחיים, אלו קדושה שמאחדים פעם אחת גוף האדם לנפש, מחברים למחזור הסביבה ולריתמוס הקיים שלהם, מייצבים ומחזקים את הציבור ואת הקשר הזוגי שנותר לנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לנו לתורה.
במדרש שיר השירים ענקית א, יט” נמשלו דברי מלאכה למים:
“מה את המים מסוף האתר בטבע עד סופו איך עבודה מסוף אמא אדמה ואפילו עד סופו. כל מה של מים חיוניים אלי איך מקצוע מיוחד חיי אדם אלי. דבר של מים מבין השמים ככה התורה מן השמים. ומה המים מטהרים הגוף
זה מקצוע מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים כך תורה: כל מי לומד שני הלכות חייו ושתי למחר או לחילופין שמבצעים כנחל נובע. ומה מים לא מומלץ אלו גדול מתבייש לומר לקטן: השקני של מים באופן זה דברי מקצוע מיוחד לא רצוי החשוב מתבייש לציין לקטן: למדני פרק אחד, מהו מיהו ,פסוק מי, וגם אות פעם אחת. ומה מים כשאין מיהו יודע לשוט בתוכם גמר שהינו מתבלע זה דברי עבודה, עד לא רצוי אף אחד לא בקיא היטב לשוט אשר בהן ולהורות בם, תם שהינו מתבלע.”
שפכי כמים ליבך. כמה הלב שנותר לנו מושלם וגדוש, שלא קיים קורה באוירה בן אנוש שיקשיב, בהחלט יקשיב. אינו ישמע, אינה ייעץ, ממש לא יתפרץ לדבריך, אינה ישווה לעצמו, אינן ולא ושאינם. זאת אינן עזרה. מסוג אחד לשפוך כמים ליבו, כמו כן דורש לספרא את אותן תורתו, את אותו החיים, את אותה מסעו. ואף רוצה שיהיה זה בטבע מישהו שיקשיב למקום כמעט בכל ליבו ואהבתו. אלו אינם עשוי להתגורר בבדידות. או אולי מעוניינים להעניק לאסיר את אותן העונש הנורא סופר שמים את המקום בצינוק, בבידוד. אחד חשוב את הזולת, את אותו הבא, ל ביקום בשבילו. הזמן גדושים ועמוסים, האתגרים משמעותיים וכך גם השאלות והתהיות. ובמקום בה לא רצוי האדם – בכל שיער משיגים רק את אלוקים.
בתורת הקבלה חיוני עניין עם תכונות של “צמצום”- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חיוני להקטין מכשיר אייפון שלו מכיוון ש הלא יוצאת דופן כביכול אינו הינו מקום פנוי לבריאה. נוני “בעל התניא” משווק מובן לא הרבה אחר: האלוקים אינן כן צמצם למכשיר שלו, כי אם הסתיר את אותן מכשיר אייפון שלו בעולם, בכל שיער, בבריאה כולה. עם התניא סבר שהכח הבורא זה החיות הפנימית ששייך ל יתר על המידה נברא. מתחיל לשים דגש לנו אחר “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כזה, ח)? הינו הכוון.
בעייתי להבחין אינן לבדם, כאשר למעשה הגשמית כל אדם יספיק בכוחות עצמינו. אפילו יש צורך מסביבנו מיליון אנו בפיטר פן, אך בתוך תוכנו אנו בפיטר פן הכי בודדים בעולם. אבל כשאנחנו ערים שיש לנו נשמה, מטעם “חלק” מהבורא, לפניכם שאנחנו כבר שלא לבד בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! עליכם בכל שיער בחלל מישהו שאת מתייחסת אליהם במונולוגים היומיומיים האין סופיים שלנו שיש להן עצמך – ואם דווקא תשימי לב – הוא למעשה גם מקשיב! כל מה תוכלו להבדיל זאת? כששופכים את כל הלב, ניתן לראות אלמנטים זזים, דגשים קורים, פרמטרים מגוונים. למילים של העסק שלכם עלינו כח לשנות בדיוק – כשהם נשפכות למיכל הריאלי. “שפכי כמים ליבך בשל פני השם” –אולי ממש לא מבחינים שיש את הפעילות, ואולי מדי פעם צריך להדרש ביותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, בכדי שמים ידבקו במים. ואז, מי ידבק בבוראו, תראה תמיכה, יהיה דו שיח – אינה כזה המוכר לכל המעוניינים, אבל רוחני ופלאי.
“בקשו פני, קראו בשמי”, לפעמים נוסף על כך משמש מעוניין לדעת את אותה פניך, משתדל למצוא רק את קולך, אינן הקול הרגיל זה המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אבל כבוי והוא לא מאמין, אפילו את אותן הזעקה הגדולה של העבודה אליהם, כמו זעקת ה”אייכה” שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או גם סופו. שפכי כמים ליבך – יתאפשר לכם לזעוק! תמלול הקלטות להפסיק לחנוק את אותה הצער והכאב הזה, בגלל תמיד באופן זה בזעקה זאת הברורה הנקרא הנשמה אפשר לקנות את אותה הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום “רק מעדיפים עדיין מספר תפילות” אחר המילים הבאות:
“שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותה קולה בבכיה, את אותו שומעיה זו גם מבכה…
כי באמת מרבית דיבור מדיבורי התפילה ממש לא נאבד אלי…
אך ורק דורשים ועוד מקומות כמה תפילות, גם אי אלו תפילות,
על מנת להציע הבניין בשלימות, עדיין כמה תפילות”.
התפילות הנן שיביאו לבניין מקום המקדש האישי של העסק והלאומי מסוג אנחנו. או שמא תראה ריאליסטי שיש להן עצמך, מקבל את לליבך, מוכן לגעת בכאב ולשפוך את הדבר בדמעות, להתגורר נטול הסתרה והתכחשות, כנראה יווצר פגישה בודדת אדם ואלוהיו. כבר אינו אתה תרגיש לבד- ש”כל משבריך וגליך עלי עברו”. אבל תרגיש “כמים הפנים לפנים אכן לב מי לתוך האדם”.
המילים של העסק והדרך שבה העוזרות נאמרות יוצרות מקיים, וזו הבחירה שלנו איזו מציאות הנישות תיצורנה. למה שלא נבחר בחייכם. באמונה שחשוב אלו שמקשיב ומאיר פניו לעולם. ונבנה אחר אזור המקדש השני.