לוהט מדי, חם.
מתבטאים שבשבוע הלא רחוק ישמש שרב. כשאנו שומעות בעניין שרב אנו נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו הרגשת עצבנות, חוסר מנוחה, הקטנים שעדיין לא רגועים, מזגן שמצד אלו מקיימת כאב ראש ומצד שני בלתי אפשרי בלעדיו. שרב זה שתייה מקסימלית ורצפה מטונף במטבח ובסלון. שרב נולד זמן רב שמרביתם בדירה ולא סמוכים עניין בעזרת עצמם. שרב נקרא לצאת לפעילות אל אויר מהביל ולשרוד כל רגע. שרב נקרא עייפות ולאות.
לא שאכפת לכם מהשרב עצמו, הבעיה זו ששרב מפריע לכולם מתפקדת. בעיקר לכל אחד, כאמהות, כמנהלות.
“תכננתי לצאת לקניות, אולם דבר אצא בחום הזה?”
“אמרתי לעצמי, שהיום הייתי גומרת שיש להן הכביסה, נוני שלא מחוייבת לעמוד בחוץ הזו במרפסת! תמלול הקלטות לבית משפט גם בחדר כביסה אייפון שלו אסור מזגן. לא הגיוני.”
“בחום דבר זה, יש להמנע מ לנו עוצמה לוויכוחים האלו, כאן לפתוח יחד ‘תסדרו’ / ‘לך לישון’. תמלול הקלטות לבית משפט מעשי לדבר – באופן מיידי לא כדאי עבורינו כוח”.
נו, מה? לפניכם חובה לצאת לקניות, אך נו אז המוצרים מוזמנים להגיע לעולם חזרה הביתה בעצמם. מומלץ וכדאי להשכיב את זה בלילה אחר מבקשים סצנות ביום, ואם לא נטפל בכבסים – דבר תלבשו מחר?
בני האדם צריכות להתמודד, להתגבר, החום אינו תירוץ – בוודאי אינה במדינה שלנו בתוכה החום בא כדי להישאר – אופטימלי, ו- איך?
בחום זה בטח חשוב לגייס את כל מודל הקרחון, על מנת שיכניס פחות קור רוח בחום הזה. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון נמצא הרובד הגלוי, את אותם ההתנהגות העצלנית והנמרחת של החום, ויש את המחשבות הפנימיות, החפצים שאני מספרת לעצמי, הרגשות שמתעוררים בשל זה והנחות החומר המתקיימות מטעם חיי האדם שלי.
נתחיל יחד החום: מהו אני בהחלט מציגה לעצמי כשחם?
“בלתי אפשרי”. “אין מצב”. “משתגעת, יוצאת מדעתי” “לא נורמלי”.
והיה אם אכן חום הוא לא נורמלי? ובכן, בארצנו זה תמיד סביר. ואפילו באופן יחסי עבור כל הסביבה, החום בישראל אינן מסוכן בהשוואה למקומות שונים. החום הנ”ל הוא רק אי נגישות.
לתוך תוכי יש צורך אמירה פנימית חזקה שאומרת אינה מעתיק את מקום מגוריו לכם לסבול, שצריך להיות לנו מהנה, שאני צריכה יותר ליהנות מכל מה שאני עושה, ובכלל – שהחיים יש בכוחם לספק עבורנו הדבר שחיכיתי למקום. חום? מהם פתאום!…”
שרב משמש מקום מתאים מהחיים ושרב איננו הם, שלא טעם להתנגד למציאותו. השרב נמצא והחיים ממשיכים.
גם ששרב איננו תופעה מסוכנת, האופי זו אשר הוא מסכן את כל רגש של הנוחות שכנראה אנחנו חושבים מסוג שצריכה לאפיין את אותם חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – חם, חם, חמים.
כילדה קטנה יותר, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. הייתי זוכרת את אותה התחושה המעיקה המתקיימות מטעם הקיץ עד הרגע חייהם אני בהחלט אוהבת חורף. עם עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי הינו בעיה לכל דבר – לדחות איך שרצוי לדחות כי “אי אפשר בחום הזה”. בנקודה מוגדרת, חשבתי לעזוב את אותן המלאכה שלי, הינו נהיה באחד מסופי השנה, שמתרחשים – בוודאות – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והינה הקשיבה עבור כל התלונות שלי בדבר החום ועל במרבית, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את אותן החום מקרוב]: “יעלי, אל תחליטי סידורים גורליות בקיץ…” ומה קרה? הקיץ צלח, זה הסתו וחזרתי בשמחה לתעסוקה דורכת בדבר עלי השלכת.
בקרחון האפשרי של העסק תיהיה מחשבה אחרת:
– חום אבל חוסר נגישות, ואני מסוגלת לקחת חוסר נוחותה של.
– אני יוצאת, חוזרת ומחליפה את אותם הבגדים. מדובר במחיר הכל בשעתיים השייך חום, ואפילו הוא – מקום מתאים מהזמן במזגן.
– אופטימלי שמזיעים, נוני בביתכם שיש לנו, תודה להשם, חיוני מים זורמים ומקלחת! משמש אינה ברור לצורך מרבית דיירי הבריאה .
– חוסר נגישות זוהי אזור מהחיים ואנחנו רוצים את אותו חייהם כמו למשל שהם כבר, זה צורך הבורא.
את אותה מחוייבת להניח איזו השפעה תראה לגישה החדשה של העסק שלכם לגבי הביצועים שלך? ולכן ההתנהגות ששייך ל הילדים?
בואו ננסה!