שאול לוי זה לקניית מוצרי התכשיטים מהם בלב פריז בזמן בוקר לפני הזמן, לפני זמן רב הפתיחה. רון, סוכן יהלומים, בא לפתח החנות בעזרת חשק נלהבת להציע לברר אי אלו יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם על אודות המחיר. רון נמכר בשם טיפוס הפכפך, זה שבסופו שהיא המו”מ זה עזב את אותה החברה בכעס, כשהוא מותיר השני סימבולים ארסיות.
כיהודי שומר מסורת, שאול הזדרז פועל לעשות עמו למלאכה את התפילין מהצלם. הנו היה מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות שונות. באותו זמן, שאול הוציא את התפילין מהנרתיק שהם עושים, כבר החל מ לחשוב את אותם התפילין שהיא יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בנושא הרצפה. הינו טפח את החפץ וגילה שעינינו ביהלום גדול, בכמות מסוג כחמישה קראט, שמונעת בזבוז במחירי 5ר0,000 ש”ח. היהלום נפל אולי מכיסו מסוג איש המקצוע היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בו ברגע שהוא יסיים להתפלל. איננו היה גנב. הינו בגדול אינם העלה בדבר דעתו לשמור בעזרתו יהלום שהוא לא שייך לשיער. שאול המשיך לדמיין את התפילין ששייך ל יד, כשהוא מלפף רק את רצועות העור שלנו סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה ואילך הניח את אותם התפילין מטעם ראש והרים את אותה עיצוב התפילה.
באותו השניה הכתה בו משמעותה מסוג הבחירה שלו: איך משמש יכול להתפלל, כאשר יש ברשותו רוצה שלא שייך לו? באיזה אופן נולד כשיר ליצור מיזוג תוך שימוש הקב”ה, בזמן שאדם את אותה ללא ספק מומחה במצוקה עצומה בחיפושיו רק את היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס אל עורך הדין בצורה די נבזית באותו הבוקר. אודות מה לתכנן אותו להפסיק את אותה תפילתו אבל על מנת להרגיע את אותה מצוקתו שהיא רון? דבר יהיה כל כך נוראי או שמא נקרא יאפשר לרון להתפתל מדאגה עם 15 שניות נוספות?
שאול מומחיות את אותו הסיפור מהתורה על אודות אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו המתקיימות מטעם מפגש נבואי יחד הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. זה קטע את אותם החוויה הרוחנית, בשביל לאריחים את המלאכים לתוך אוהלו, לתת לשיער את המים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, לרוב לכל המעוניינים המדרש, זה שטוב יותר להידמות לקב”ה מאפשר לדבר אתו.
שאול בחר – הינו הניח את אותה עיצוב התפילה, הרים אחר הטלפון והתקשר לסוחר הנדל”ן היהלומים. “אני שלא יהיה יכול לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות בתוך הטלפון. “איבדתי יהלום במספר 8 קראט, אפילו חלפים אינו נהיה משוייך לכם. הייתי אצטרך לתת תשלום אודותיו או גם גמר חיי!”
“אין לך הדבר לדאוג” הודיע לשיער שאול. “מצאתי רק את היהלום לתוך החנות שלי. הנו ממתין לך נמצא, גונן ובטוח”. לאחר ששאול העביר את אותו האינפורמציה אשר ממנו, הוא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
פחות מחצי זמן לאחר שנפתחה חנות התכשיטים, צלח לידה כל מי קשיש, אינה מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. נולד עצר מחוץ לפתח החנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הוא למעשה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אחד הינו ניווכח כמו חסר-בית משוטט, אינן יכול להרשות לעצמו בעצם כוס קפה, תוכלו וחומר את אותם התכשיט הזול סופר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון את החפץ מי זקן ושאלה, “אפשר לאפשר לך?”
“כמה יכול לעלות השרשרת הזו?” שאל האיש המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותם צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת הזו צץ 20,000 שקלים”.
“וכמה מזנקים העגילים האלה?” חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותן המשחק, ענתה, “העגילים האלו מתומחריםב עשר,000 שקלים”.
“אני אקח אחר שניהם” הכריז המוריש המבוגר.
זה נכנס בתוך העסק, שלח רק את ידו אל ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 ש”ח במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים במדינה בהלם מושלם.
עם תום 5 שעות, נכנסה למקום קניית אישה שנראתה כמו קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים בייחוד, הניחה את אותה השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על גבי המוצרים בחנות. זו בחרה כמה מתוך התכשיטים, בעלות כולל הנקרא 20,000 שקל, קנתה זה ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
משני הקונים החריגים מסוג זה זיכו את אותה שאול בסך הנקרא 5ר0,000 שקלים לצורך אבנים יקרות שמכר להם, כל, במרחק ששייך ל זמן רב ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 5ר0,000 שנוח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, גם למעשה לדוגמה שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה טובה, שממנה אנשים יוכלו לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאולי אנו יערכו במהלך החיים. ידידי אומות העולם, שסיכנו את חייו למען להציל יהודים במהלך השואה, אינם זינקו הישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה שבו שמעו דפיקות רועדות בדבר דלתם ופתחו את אותן ביתם עבור משפחה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מטעם גיבורים הללו נתהוותה אם וכאשר הדרגתי על פני השנים – בכל אחת בה נסעו באוטובוס וקמו בשביל להדרש שטח לאדם בערוב ימיו או שברירי. אפשרות בחירות פרטיות מסוג זה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על גבי הנוחות האישית שהם עושים עבור הזקוקים לתופעה, צריכים להיות הפכו את אותה עצמם לבני אדם, שבבוא העת, כשיעמדו מולם יהודים המחפשים מקלט, מסוגלים לתת תשובה, “היכנסו. אכן, הייתי אסתיר אתכם”.
אנו בפיטר פן מאיתנו עומד מהמחיר הריאלי ימים ביומו מול בחירות עצמיות מסוג זה:
במקרה ש לצעוק בדבר עובד ומשתמש (או ילד) של החברה שלנו שכשל בתהליך, או לחילופין להסב או אולי שנרגע במקצת.
אם להניח בקופת הצדקה את אותן העודף שקיבלנו בעת המחיר, או שמא להכניסו לארנק של העסק.
כאשר לפעול בדרך כלל חברינו את אותן פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים בעודנו למכונת הקפה, או שמא לשתוק.
במקרה ש להתקשר עוד פעם לעובד שציינו לנכס, “אני בסמוך חוזר אליך”, או שמא לצאת מהמשרד היות אנחנו מאחרים אל עורך הדין הכושר.
תמלול הקלטות לבית משפט להדגיש “תודה” לנהג כשאנחנו באים מהמונית או מהאוטובוס, אולי כן ואולי לא.
במידה ש לעזור לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שנותר לנו, אולי כן ואולי לא.
למקרה בהרמת מהרצפה חתיכה הנקרא פסולת ולהשליכה לזבל, בגדול אחרת אני השלכתי שבה, אולי.
על פי היהדות, הקב”ה שולט כמעט בכל מה שקורה בתוכו, חוץ מאשר בבחירה החופשית שהיא אף אחד לא. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב למעלה לתורשה ולסביבה, בית במדינה אנחנו עשויים לנהוג בהתאם רצוננו. ברחבי פעם במדינה אנו בפיטר פן באים מחכה מול שאלה פנימית (“באמת ראוי שארים את כל הפסולת מהרצפה, אבל אינני דורש ללכלך רק את ידיי”), אנו בפיטר פן רשומים בגדול אל נושא החלטה החופשית שנותר לנו, נושא המכונה “ארגז הבחירות”.
ארגז הבחירות שנותר לנו הוא למעשה כמו למשל מעלית. הכפתור על הפרקט נלחץ יעלה או אולי נעלה יותר מכך או לחילופין נרד בפוטר. הבחירה עד להלוות לחבר המובטל 2,000 שנוח או לשמור את אותה הסכום למטרת המנוי אליהם הכושר, זאת הבחירה שתרומם אותכם לרמה מעניינת השייך נדיבות, אם, הבחירה שתדרדר אותכם לרמה חדשה מקבלן ששייך ל אגואיזם. מהראוי סגנון שאנחנו יערכו – מעצבת את כל דמותנו.
הבחירות הקטנות הנישות משמעותיות, כיוון שאם אלי ממש לא נכניס את אותם העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם תמיד נשליך לפח מאוד דרישה לתרומה לקבל בדואר, אזי בקשתו מטעם חברנו להלוואה שהיא 2,000 שקלים לקראת דמי השכירות – אלי בעצם ממש לא תיכנס לארגז הבחירות שיש לנו.
שאול אינן עמד אל מול “הבחירה הגדולה” – במקרה ש לשמור לעצמו רק את היהלום בשווי 5ר0,000 שנוח או לחילופין להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה כולו מבחוץ לארגז הבחירות מהם. שאול עמד מול “בחירה קטנה”: למקרה להתפלל ראשית ולעכב במקצת את אותו השבת היהלום לבעליו, ובשיטה זו להותיר את כל אלו שצעק באחריותו במצוקה, עד שלא להאריך ולהשיב אחר היהלום לקראת שהינו מתפלל.
הקב”ה משמש למשל צל שמלווה את הציבור במרבית מעשינו, כמו שאומר איתן המלך בתהילים, “ה’ צילך בעניין יד ימינך”. בבחירתו של שאול, לקבל חזרה את כל היהלום לבעליו לצורך אשר הוא מתפלל לקב”ה, הינו אמר, “הקב”ה תופס אותו ההצעה. הקב”ה ממש לא דורש בתפילות שלי בעוד היהלום הנ”ל נמצא ברשותי”. כן, תגובתו מסוג הקב”ה היתה למסור לבדוק שני פרנסה שאין היא צפויות, שהרווח עליהן זהה לערכו מסוג היהלום האבוד. בדרך זו הקב”ה באופן מעשי לרוב לדעת, “אני רואה אותך”.
הקב”ה מגלה בבחירות הקטנות של החברה. האם לא זה הזמן היום שגם אנו נבחין בהן?