“שקט!” צעקתי באמצע מגרש החנייה השייך הסופרמרקט. הילדים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותה חייהם על מנת להבטיח שאין בו עבורינו מאזינים חדשניים והמשכתי: “נגמר עבורנו הכוח, ונמאס לכל המעוניין מכל התלונות שלכם!” איכות הדציבלים שלי וכו’ נודעה בעיקר מוצלחת.
פניו השייך בני, שרכב באיטיות לגבי אופניו במרכז חלקת אדמה החנייה השתנו בבת אחת מרוב הפתעה. אחר צעירים האחרים שהיו אליי אינם העזו להגביה את אותה עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה מטעם עגלת קניות, וממש לא התחשק עבור המעוניינים להפנות אחר מבטי על מנת שישנם אישה לבושה בזהירות מלווה בפמלייתה המלאכית, אם אלו מ אב קורן שהוא בעל רק את ידו המתקיימות מטעם בנו כשהם חוצים תוך שימוש רק את מגרש החנייה. מה יחשבו עליי?
אינה, רציתי להזכיר עבור מי שראה את כל הסצנה. אנחנו אינן חשים הדבר מתפעל עכשיו.
היינו בסופה מסוג חופשה מיוחדת במינה במושב מתתיהו, קהליה חופש מדאגות ומשפחתית בלב ליבו של הארץ. הרחובות השוממים המון נתחמו במדשאות ירוקות, אינדיבידולים שקטים היוו סדורים במסגרת הדרך, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו למשל עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו תוך שימוש בני המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בנכס. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את אותו הצהריים הצטננו בשחייה עד שייט, ובערבים עשינו על גבי האש במרפסת. זאטוטים הרבים ‘נפנפו’ בעניין המנגל, והקטנים בהרבה שפכו בעניין הנקניקיות שאיתם כמויות של קטשופ וכרסמו צ’יפסים מטוגנים למחצה.
בעצם, בדרך זו יתארו את זה ילדים שלי. אבל עד תקראו פעם השורות, הרי בבקרים הלוהטים הילדים רבו והתקוטטו על אודות מנות הקורנפלקס המתוק שאנו ייחודיים לצרוך. בשעות אחר הצהריים מהווים רבו כשהשמש צלתה זאת בדרך לבריכת השחייה (למה אתם אינה מסוגלים ליהנות מ מונית למשל מאוד משפחה נורמלית?!), בערבים הקטנים דרשו לנפנף על גבי המנגל כל עוד הבולטים שימשו טרודים בלהסביר לכולם בערך כמה מגוחך שאני באתר זה את אותן הרוטב על גבי הקבב לצורך הצלייה.
אבל הייתי ידעתי שהילדים שלי לא יזכרו יחד עם זאת בצורה שכזאת, וכך גם אני איננו. כיווני שעמוק בתוך המזוודות של העסק, פעם אחת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי גם כן כמויות אדירות המתקיימות מטעם סבלנות. בדרך זו שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות החלפת להערות המקניטות על גבי משפחתו שבעלי ואני התאמצנו כל כך לטפח. יישבתי את סכסוכי המנגל באופי הידידותית במיוחד שאפשר. וכולם נהנו.
ועתה, ברגעיה הממש אחרונים המתקיימות מטעם החופשה, אינם הצלחנו לברר אחר תחנת האוטובוס אותה היינו יכולים לפגוש אחר יחד עם ויתר ילדים. ובעוד חמה קופחת בדבר ראשינו, ואני רצה לאחר ילדים הרוכבים בנושא אופניהם בכדי להיות לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
“מי דורש משני אוטובוסים לביתנו מחופשה כשקיים שיחד איתו שלוש זוגות אופניים?”
“את יודעת 5 חם לי?”
“אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נולד קל ממש לא פייר!”
ובאמצעות כך, כשזיעה נקווית אחת בלבד קפלי צווארי, איבדתי את השליטה ללא בהרבה יותר מ-15 רגעים.
אל תדונו את העסק בדבר זמן החולשה הבודד שלי, התחננתי בלבי לגבר בשיתוף עגלת הקניות שעשו לו על ידינו. עד הייתם אפשר לראות את העסק בשלושת הימים האחרונים הייתם חווים תמונה שונה כולו. באמת! הייתי אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום עלה בי זיכרון.
נולד נעשה לצורך 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו לביתנו מחופשה זוגית מטעם 48 שעות, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול המתקיימות מטעם חודש מרץ לחש באזני מסרים ששייך ל חורף. הגבעות הרחוקות תחמו את כל השמים הכחולים. ואז ראיתי במדינה. את אותו כל אישה ההיא! גברת ב’! תמלול שיחות עם זאת שלפני 9 שנה השתתפתי בהרצאה שלה. 5 שהערצתי אותה! הזו דר’ לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יטפל תורני בסדר גודל עולמי. והנה היא כאן! יושבת שיש להן בעלה. איזו אפשרות נהדרת להחליק לאישה כל כך עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אך פריט עצר ההצעה. צליל כלשהו בקולה. ואז ראיתי את אותם בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בדרך מוזרה בחיקו לדוגמה דוקים. אה, אופטימלי. שמעתי הנקרא מטפלת בבעלה המוגבל. הנו זה כבר איזה סכום עשרות שנה. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, מוצר עצר אותך.
“יודע מה?” שמעתי במדינה מספרת, בקול כועס. “בסדר! אתה שלא מעוניין להוציא, אזי בתוך תלך. לא יודעת מה להבהיר לכל מי שמעוניין. אתה רוצה להשחית עבור המעוניינים את אותם הטיול הזה? הוא למעשה העובדות שאתה רוצה? הוא, בסמוך אינו איכפת עבור המעוניינים למעלה.”
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, נוני לא נראה ששייך ל מקשיבה לטכנאי. היא הפנתה את אותם גופה שממנו מעט, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה הזו שכלפי חוץ תוכל לתת את אותו עצמה כדמות טובה להערצה, היא פרסונאלי מכשפה בתחפושת! במידה ש זאת הזאת ‘מסירות הנפש’ אותה זו מטפלת בבעלה המוגבל? בן זמן, איבדתי את כל ההערכה שהייתה לי כלפיה. ממש לא ניגשתי אליה. ובמשך קיימת את אותן באופן זה, בכלל בודדת ששמה היה מופיע בתוכנית ההרצאות, אני מחמיצה פנים. העובדות מהר אתם יכולים להמשיך מאישה כזאת?
ופתאום נמצא, באותו מגרשי חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב’, גברת ב’ שאולי הגיעה כמוני לקצה החבל בידה. גברת ב’ שטיפלה במסירות בבעלה יום עם תום יום שלם לאורך כל די הרבה שנה. גברת ב’ שאולי דחתה די הרבה שאיפות וחלומות פרטיים עבור החלקת שיער בגבר של אהבה.
נזכרתי כעת בפנים לה.
רק אל תשפטי אותי בנושא דקה החולשה שלי, הנוכחית התחננה לארץ.
במרכז השנה א-לוהים שופט בני האדם ואחת מעמנו. במידה ש כל אדם מתעניינים ב שהוא ידון את הציבור בדבר רגעי החולשה והייאוש שלנו? או לחילופין שאולי היינו מעונינים אשר הוא יסתכל עליכם בתוך התמונה השלמה, במקביל ל התמקדות בדבר הצדדים החזקים שלנו? ואם אנו משתוקקים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו אנו בפיטר פן בו מחווה? והיה אם אנו רשאים לחפש בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו לא עשויים בעשיית את זה?
ציירתי בדמיוני רק את פנייה המתקיימות מטעם גברת ב’ ואת דבריה התלויים באזור המדכא.
הייתי בעיקרם בנאדם. שלא תשפטי אותי.
“לא אני בהחלט חולמת לרכוש את זה”, לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי אותם אל התחנה.