מעצב השיער (והסרט) לסעוד, להתפלל, לאהוב, מתאר שנה הנקרא הרפתקה בחיפוש את אותם מקיפות, אותו ערכה ל אליזבת (ליז) גילברט לא לפני גירושין מסוימים, סיפור חיבה כושל, ודיכאון מושלם. זו גם עוזבת לאיטליה, הודו ובאלי, ומתארת בכישרון בעל מימדים את כל הרפתקאותיה הפנימיות והחיצוניות. בבאלי הנוכחית פוגשת גבר ברזילאי המבוגר ממנה ב-17 קיימת, את הפעילות זאת מכנה בספר שנקרא “פיליפ”. מעצב השיער מתאר את אותה לקחתם החלטה המשותפת לדור יחד באמריקה, אוסטרליה (שם חיים ילדיו הגדולים), ברזיל ובאלי.
סיפור האהבה שלם מתפתח לקשר הכתוב נוסף ששייך ל גילברט. המתעניין אתם מוצאים את מקומם בפילדלפיה, ומבטיחים זה לכך לשמור אמונים לאורך זמן. כמו כן, מכיוון ששניהם ניצולי גירושין כואבים, אלו “נשבעו כמעט בכל ליבם”, כמו למשל שמתארת זה גילברט, “שלעולם, ואפילו לא משנה באילו נסיבות, אינם יתחתנו שוב”. אולם אזי מופיעה הדמות הרעה שמאיימת בדבר חלומותיהם: המחלקה האמריקאית לתיקון בזרים. ובאמצעות כך, ביום הרה גורל אלו בנמל התעופה דאלאס, פיליפ נעצר בעזרת הרשויות, נחקר עם שש ימים שבסופן מודיעים לקבלן שלעולם אינם יותר מזה לנכס לחשוב יאריך את אותה כף רגלו לגבי אדמת אמריקה. וכפי שמסביר למקום הממונה עם תום, סיכוייו היחידים הנקרא פיליפ לחזור לארה”ב, הם ככל הנראה ידי בשל.
את אותן עשרת החודשים הבאים פיליפ וליז מבלים בטיולים בדרום מזרח אסיה. בעוד שכלפי חוץ צריכים להיות “מעבירים אחר זמן”, מצפים או גם שהדבר הבירוקרטי יאשר את אותם ויזת החתן מסוג פיליפ, כלפי פנים, אליזבת מכירים פרוצס מסובכת דאז בהרבה, ומנסה לכבוש בעזרת העובדות מטעם מכנה “מוסד הנישואין”. “מה שבאמת רציתי, יותר מכולם איך אחר”, הזו מסבירה, “היה למצוא ידי מסויימת בתוכה זולל ליהנות מ בברכה את הנישואין יחד פיליפ כשהיום הגדול מטרתו, ולא רק לבלוע רק את גורלי למשל גלולה מסובכת ומרה.”
לוותר על אודות וכל זה
הבסיס להתנגדותה העיקשת השייך אליזבת לנישואין, גלום בסיפור המעיל ששייך ל סבתא לחיית המחמד, ששמה הוא מוד.
סבתא מוד נולדה בחווה במינסוטה ב- 1913, בעלי חך שסוע אם וכאשר חמור. גם עם סיומה של הניתוח, נותרה בדבר פניה צלקת ענקית בראשם הודעה, העובדות שהפך שבה, להבין כולנו, לחסרת כל אפשרות להינשא. מתוך רגישות שיהיו על הצוואה לשפר רק את עצמה בחייה, ניתנה לה האופציה לסיים את התיכון (מותרות שאחיה בחווה איננו זכו להן).
בסיומה של עם תום הקורס, כל עוד שיתר הבנות בקהילה לחיית המחמד ציפו בדריכות לנישואין ולאימהוּת, מוד יצאה להרפתקה מדהימה. זו גם נסעה לבדה למונטנה, עבדה במסעדה, עיצבה אחר שערה בסלסול באופן קבוע ויוקרתי שנעשה בדרך של טקסט בעל ניסיון, יצאה לסרטים וקראה ספרים. בשובה למינסוטה, הזאת השיגה משרה מסוג מנהלת משק מרחב ומזכירה עבור גברת פרקר העשירה, אשת טובי ניקיון ואחזקה הגבוהה שערכה פארטיות שיש להן הסטייקים, המשקאות החריפים והסיגריות הטובים ביותר.
כותבת נכדתה ליז: “עצמאות נעוריה מתוארת בצורה מקסימאלית באפיזודה הבאה: מעיל נהדר בצבע היין, עם צווארון פרווה אמיתי המתקיימות מטעם קנתה לעצמה תמורת 20$… אני בהחלט מאמינה שיהיה באפשרותכם להעביר זמנם בפינצטה כל העץ המשפחתי שלי, ובלתי לבקש בעצם אישה אחת לפני מוד, שקנתה לעצמה אירוע איך מידי מרשימה וכל כך יקר”.
ואז, להפתעת אנו, מוד נישאה לנער מנסה יפה. הזאת עברה לגור בחדר נפרד בדירת החווה ששייך ל חמיה, והתחילה ללדת ילדים. “החיים בשבילה רק את באיזה אופן היוו במצב רבה סבל ועבודה מסורבלת שאינה פוסקים”, כותבת ליז. השינוי האכזרי בחייה מיוצר לידי סמל כשבתה הראשונית מטעם מוד נולדה. כמה עולה ספר תורה חתכה את כל מעילה האהוב בצבע היין, והשתמשה בבד בכדי לתפור חליפת חג-מולד לתינוקת החדשה.”
מציגה נכדתה המיוסרת: “זה קורה נקרא למקרה שחשבתם פעם הדימוי שמתאים אודות מה שהנישואין יבצעו בשביל… אישה במשפחה שלי… כיווני בהם שעשתה סבתא שלי עם מעילה היפה (הדבר המדהימה סופר שאי פעם יהיה לה), משמש איך שהנשים באותו דור (ולפני כן) עשו למען משפחותיהן ובעליהן וילדיהן. אלו קרעו את כל הגורמים הגאים ביותר אשר בהן וויתרו עליהם”.
במילים הללו חושפת אליזבת את אותן הפחד שעומד מאחורי הורתו ולידתו המתקיימות מטעם הצבע, ניסיונותיה הנואשים להבחין את המשמעות של הנישואין בעולם המערבי. אבל, על מנת לדעת מהי מוקד הנישואין, רצוי לדעת קודם מהי מוקד חייו – משום שהנישואין הם ככל הנראה תמיד נתיב אף אחד לא בתוכנית הלימודים המיוחדת שנקראת “החיים”. אליזבת טועה את אותו הטעות הבסיסית בשבילה, בהנחתה שמטרת חיי האדם זו סימבול עצמי, בשונה מהתעלות עצמית.
למה הנישואין חשובים
אליזבת שבילתה שלשה חודשים באשרם הודי (כמתואר בספרה) כשהיא מקרצפת אודות בנוסף רק את רצפת המנזר, כמובן למדה בתוכו שהאויב שהיא האני המאמיר הנו האגו, שאותו מומלץ לאמן, לאלף, להלקות ולהעלות.
הגורו מסוג ליז היה תופס אותו במוד שיש לה המעיל האופנתי, שנהנית מתסרוקות, סרטונים ומסיבות רהבתניות – אסירה תועה השייך האגו שהיא עצמה; ובמוד הנשואה והאימהית, במידה שהיא נתינה ועזרה – אישה שניסרה את סורגי כלאה בכל מקום פעם אחת בתוכה העמידה באמצע ארגון העדיפות אחר זולתה (ובאמת ליז נדהמת כשסבתהּ אומרת בשבילה, שהתקופה המאושרת במיוחד בחייה אינם נודעה כשהיא עבדה על ידי גברת פרקר, כי אם רק עוד התקופה הראשונות לנישואיה).
כשהמטרה היא הפלוסים עצמית, הנישואין לא המקלקל הראשי, אלא המקדם המרכזי. המשמעת היומיומית מסוג ויתור בנושא רצונותינו עבור בן/בת בעל הבית – כשיוצאים למסעדה סינית האף שמעדיפים איטלקית, כשישנים כשהמזגן מכוון ל-18 ממחיר מקפיאות כאשר מוצאים לנכון 23 – צריכה לפתוח אותנו מכלא האנוכיות והאגוצנטריות.
היהדות, לבדה אחת בלבד הדתות הגדולות, עובד ראתה בנישואין את אותן המסלול הרוחני הגבוה יותר. עם סיומה של שאליזבת מתעדת את אותה השלב האחרון המוקדם בה מתבצעת הכנסייה לדגול בפרישות ולהתנגד לנישואין, זוהי קובעת: “אז כשהשמרנים הדתיים מטעם ימינו מתפייטים בנוסטלגיה על גבי כל מה שהנישואין מהווים אמונה ישנה מקודשת שנמשכת ברציפות מזה מאות שנה אחת, אלו צודקים לגמרי, נוני בתנאי מי – רק אם אלו מדברים כאשר מדובר על היהדות.”
בהתאם התורה (בראשית א, כז), אף אחד לא הראשון נברא כשחציו גבר וחציו אישה. אחר בדרך זו, ישותו האנדרוגינוסית פוצלה, כשא-לוהים הפריד שממנו צלע (מלשון אספקט ושאינם עצם הצלע, כפי שטועים פעמים רבות) רק אחת, ויצר מהדירה החדשה ישות נשית נפרדת. את אותן השלמות הבראשיתית יתאפשר לכם לקבל בחזרה הוא רק באמצעות לחתונה.
כששני יהודים מתחתנים, כל תהליך מיסטי קורה באיזור החופה; 2 נשמותיהם ניתכות לנשמה רק אחת, כשהאחדות החדשה שיש ברשותם, יש בידי להוות משכן לשכינה הא-לוהית ברחבי העולם זה. ואכן, חלל המקדש בירושלים מכונה עם תכונות של “בית”, שבו שכנה השכינה – גילוי שבו הא-ל האינסופי ברחבי אירופה הסופי של העסק. כמו שאומר התלמוד הירושלמי: “אי אפשר לאיש בלא אישה, ואי אפשר לאישה בלא אשת, אף אחד לא יכול לשניהן בלא שכינה.”
יוצא דופן לחששה של אליזבת שהנישואין מטשטשים אחר האני, הם מרחיבים רק את העצמיות להכללתו המתקיימות מטעם בן המתעניין. באופן יחד עם זאת, חאפר לנצל את כל דימוי המעיל בה הזו משתמשת לקראת הנישואין. המעיל עוטף את כל אדם ומגן להמציא אותו מפני ש קור, רוח וכוחות חיצוניים חדשים. המעיל משרטט את אותו גבולות העצמיות; לא כדאי מקום פנוי לאף אחד חוץ ממך אל המעיל של החברה שלכם. לעומת אנשים אלה, החופה הזו אריג שמגן על כל אף אחד לא שעומד מתחתיה: בעל הבית ובני משפחותיהם. חופה מסמלת את כל בית המגורים שהזוג הפוטנציאלי נמצא לפתח, שהוא לבושם המשותף ומטרתם המשותפת.
על פי היהדות, מהות הנישואין הזו להגשים שוק מקודש בה תוכל לשכון השכינה. בימים אלה שבית המקדש חרב, אין חלופה להתחבר לא-לוהים במרבית המישורים, אלא אף ידי התקשרות לבן בעל הבית.
אנחנו מדברים על בהליך לא קל (למרות שהמאמץ שווה), כיווני שהגבר והאישה מידי יודעי דבר במבנה הגופני, הפסיכולוגי והרוחני שאליהם. ולכן בעלת חשיבות כל ההתחייבות. לעומת ישנם נתיב מילוט, נשתמש בו ברגע שהמצב יהיה למעלה מהמדה מסורבלת. כשאין דרך החוצה, ננצל את אותה הפוטנציאל שלנו המקיף על מנת לנצח.
ברשתות יחסים זוגית חסר נישואין, ממוקמים פתחי מילוט לא מעטים. לעומת אנשים אלה, בו ברגע שהאדם מחליט להינשא, נשארת להם אך ורק ידי יציאה אחת: גירושין. לעומת שאליזבת שיש להן הרקע הנוצרי בשבילה, קשורה לגירושין כאל “חטא”, ביהדות הגירושין הינם בידי יציאה קבילה שמוצעת בגלל התורה. יחד עם זאת, פתח הגירושין צרה ומכוסה מבין תיל, ובלתי אפשרי לצאת מהדירה החדשה בלא פגע. בהחלט, לבן אדם נשוי נחוץ יותר מזה למתוח רק את אייפון שלו, להיות שונה, להסתגל ולצמוח בשביל לעשות להצלחתה של טכני היחסים.
כפי שמסביר הרב נחום ברוורמן את אותן ההשקפה היהודית בדבר חתונה וגירושין: “מה האחריות שלי כלפי ידי? הייתי שלא ממונה בנושא עורינו שלי. אני עורינו שלי.” ממש כמו, הזוג שבבעלותנו הינם כולם, וכמו ממש לא נכרות את אותה הזרוע שלנו בעוד אינה מפתחת נמק ומסכנת את אותה חיינו, באופן זה יש עלינו בחשבון גירושין, שהם כבר אפילו קטיעה, בעיקרם כששמירה על מכאני היחסים הורגת את הציבור.
יוונית מחשב אישי עברית
בסיום שניהלתי דיון מנטלי תוך שימוש המחברת על כל משך הפרק המומחית במחויבות לנישואין, הופתעתי כשלקראת תום הפכתי דף ומצאתי אחר טיעוניי מודפסים שחור על לבן. אליזבת מסיקה שהתנגדותה העזה לנישואין נובעת מכך המתקיימות מטעם “יווניה” וממש לא “עברייה”. ובאמצעות כך זו גם מסבירה אחר דבריה:
“פילוסופים הבינו מתקופת שסלע והיה אם לתכנן אותו ניצבת התרבות המערבית מבוסס בנושא שני תפיסות יקום – היוונית והעברית – וגם צד שנאמץ בטכניקה איתן יותר, יסוכם במצב רחבת ידיים היאך נגלה את אותן היום.
“מהיוונים… אימצנו את אותו הרעיונות על גבי ההומניזם החילוני וקדושת האינדיבידואל… “עבריות”, הנוכחית מילת גיזום לתפיסת ענף עתיקה מסוג שבטיות (התייחסותה החוזרת לשבטיות מאלצת לכולם להבין כאילו מחרוזת שיני נמר ענודה לצווארי ועצם מזדקרת מאפי), אמונה, ציות, וכבוד… ספר תורה מחיר מומלץ יותר מזה מהפרט, מוסריות בעלת משקל מעט יותר מהנה לכולם, ושבועות יש להמנע מ להפר.
“הבעיה הזאת, שהתרבות המערבית המודרנית אימצה איך-שהוא את אותה שתי התפיסות העתיקות אלה, החרטום שמעולם ממש לא הצלחנו ליישב ביניהן מאוד, בגלל שבלתי אפשרי ליישב ביניהן… הקוד החוקי שברשותנו יווני בעיקרו; הקוד המוסרי של העסק, יהודי בעיקרו. לא כדאי לכולם דרך לחשוב בנושא עצמאות, אינטלקט וקדושת היחיד בצורה בלתי יוונית. לא רצוי לנו ידי לחשוב בעניין צדק ורצון הא-ל בטכניקה שאינה יהודית.”
המאהב היווני המושלם נקרא אירוטי; המאהב העברי האולטימטיבי נקרא אמין. התשוקה יוונית; המסירות יהודית. לסיכום פסוקו של עניין, כשידו ששייך ל מחלק ההגירה האמריקני על ההדק, אליזבת היווניה נישאת לפיליפ ואני מוסרת בשבילה את אותן ברכותיה כמתנת נישואין: יהי חשק שתמצאי בביתך כאשה נשואה, את אותם איך שחיפשת באיטליה (הנאה), בהודו (קרבה לא-לוהים) ובבאלי (איזון).