כשנשאל אדמונד הילארי, אדם ההתחלתי שטיפס על אודות האוורסט, למה הרגיש את הנחיצות להתעורר על גבי ההר היקר באירופה, תשובתו היתה פשוטה: “כי הוא למעשה בפתח בו.”
מימים אלו ועד החיים, או אולי תשאלו מטפסי טפח למה הם יוצאים למסעות מפרכים עם תכשיטי זהב דווקא בכדי להעפיל לזמן פסגת הר (בתוספת לחמישים שהם ביקרו) קרוב לוודאי אינן כיוון יותר טובה. הפסגה שם – ומהווה מזמינה אחר הטיפוס.
טום איגן מהניו-יורק טיימס, מטפס טפח בלבד, כתב לינק אשר נקרא ‘שיגעון ההרים’. “במהלך השבועיים האחרונים,” זה פתח, “ידיד שלי ניסה להשיג הגג של הבית של צפון אמריקה, מקום שראוי קטן מדי לטעמן יותר מזה משטיח של מקום מוזמנים להגיע, בערך 500 קילומטר מדרום לחוג הארקטי – הר מקינלי. בפעם האחרונה ששמעתי ממנו, משמש היה תקוע במחנה במעלה ההר, מפני מזג אוויר סוער. ואז הגיעו חדשות פתאומיות: גבר בן 51 מת בהר מקינלי. הוא למעשה זה הזמן לפסגה ברביעי ליולי, ואז התמוטט.”
איגן המודאג הקפיד לבדוק מידע. ממש לא, הוא למעשה איננו נהיה חברו המוצלח שמת, אלא אף מטפס טפח את אותן. אבל פרטי המקרה הותירו בו רמה קשה מאוד. בדרך כלל, הנו מציין, מטפסי הרים המגמה היא להשיב אודות אסונות את הבשמים בניתוח מדוקדק הנקרא העובדות שהוביל אל עורך הדין.”אנחנו מתפעל נעשה יחד עם השאלה: איפה הם טעו? אנשים מבררים אחר הטעויות הברורות והתשובות הקלות: חבל איננו נקשר טוב, בקיע אינו היווה מומלץ לגמוע, ובמקרים מסוימים תכופות – תחזית מזג אוויר שהתעלמו מהכתבה.”
במצב דבר זה, אינה שיש תשובות בעלות קלות. המטפס נהיה פרפסיונלי וזהיר, מצויד נכון ומחושב. זה עשה הכל נכון, ובכל זאת, מצא את מותו על הפסגה. בגלל כה הוא מדכא בעיקר עבור מטפסי הרים. או גם כולם נוסעים אליו כשורה והוא לא נתפסה על כל טעות ברור, לא כדאי לשיער אבל להודות בחצי כאן כן הלא נעימה: יחד יתר על המידה הזהירות, טיפוס הרים זה מהו מסוכן. “המקרים בם לא מומלץ טעות אנוש ברורה לעין הם המשגעים כמעט מכל – והמדאיגים בייחוד.” נולד 10 בדבר אסון שקרה למטפס ההרים ממכריו, שילדיו לומדים באותו מוסד לימודים תוך שימוש ילדיו מטעם איגן. כשאותו מטפס טפח קטן נהרג בטיפוס בעניין האוורסט, “ראיתי לראשונה מוות על גבי ההרים מזווית עיניים אחרת: זאת שהיא זאטוטים שנותרו במהלך החיים.”
המאמר שהיא איגן מרמז בבהירות בעניין השאלה שמענה את החפץ – אם זה אכן שווה את זה? סיכונים יש עלינו בשאר אזורי, אבל או שמא מסתבר שטיפוס הרים מנוסה, גם כן עם מהמחיר הריאלי מערכות הזהירות, זה עדיין בבסיסו אומנות מסוכנת, איך מתמודדים יחד הוא למעשה שאנשים לפני עוסקים בו, בנוסף או גם אלו אבות לילדים? כמטפס בעצמו, הוא לא עשוי להוקיע את הדירה, נוני נקרא ממש תוהה.
התגובות לכתבה מתוכם שימשו מאלפות מהבחינה זו גם. קוראים הצביעו על באיזה אופן שטיפוס עלה אינם ‘בן יחיד’. בעיקר סוגי נופש תוסס נמנים על גבי שבה קטגוריה מטעם מסוכנים-מהותית-לא-משנה-כמה-אתה-מיומן. אחד שמחליק בדבר שלג ברחבי מקום הררי, קונה בעניין עם תלתלים אוקיינוס סוערים אם משיט סירת קאנו בתוך נהר שוצף, אינן תובע סיכון קלוש מזה ששייך ל מטפס ההרים. וגם זה, לטכנאי יבחנו רק את אסונות שאי אפשר לייחס באופן ישיר לטעות אנוש טיפשית, ייתקפו באותו אי נוחותה של שחווה טום איגן.
ובכל זאת, הרוב המוחלט מסוג מאות רבות של המגיבים, בזמן הזדהות בעלי העדר הנוחות זה בהחלט, טען שהסיכון שווה אותם. כל אחד העוסקים בספורט אתגרי לתחום מהווים שמסתפקים בהתבוננות, אנחנו הסכימו שלהימנע מפעילויות מרגשות כיוון הסיכונים הכרוך במהלכן, הנו העובדות איננו יסוכם בערך אודות הדעת. ‘יותר איטי מלמות נולד איננו לחיות’ ו’מה משובח, לגלם את חיי האדם על אודות הספה מחכה מול הטלוויזיה?’ היו הערות טיפוסיות. הרגש הכללי שהקוראים ביטאו נמכר בשם שהריגוש, ההרפתקה, הרגשת הכיבוש, התחושה שעשית אתר חלל גדול, שהתאמצת והשגת, שווים את כל הסיכון. ‘זה שלא נושא השייך סיכון, כי אם של אומץ והתלהבות’, חיבר האדם הגולשים.
הקונצנזוס הכולל היה איננו שווה משהו לחיות ללא זה. אולם האם מומלץ לסכן את כל היום עצמם כדי לחוות את אותם תועלות ההישג, חדוות הכיבוש, הגאווה בהליכה עד קצה גבול היכולת?
יש עלה אחרים
יתאפשר לכם לדרוש אחר רמז לתשובה, ככה שבלי מיזוג לעמדתנו על אודות נטילת סיכונים, אינם אתם מעמנו עלול לנוע בעניין הרים או גם לחתור בעוז לעומת הזרם. בשאר אזורי גלילי הספורט האתגרי קשורה אפשרות אתלטית מיוחדת אינה כולנו בורכו בה, ומרבית הפעילויות בשיתוף ריגוש הריסק דורשות רכוש אינה אנחנו יכולים לקבל. בגדול בלעדי להתחשב בעובדות כדוגמת אלו, רובינו מנהלים מלעבוד עמוסים ועסוקים אשר בהם – עניין – לא רצוי לכולם אפילו 5 דקות פנויות לגשת אל לטפס בדבר האוורסט. במידה ש נידונו, אז, לחיים השייך אורגניזם נגיש, שאין בהם חווית המאמץ המשמעותי שמביא להישג המענג?
המשמעות של ממש לא. חווית מתיחת גבולות היכולת של החברה פתוחה לכולנו. תחושת הכיבוש וההצלחה הזו מתנה שכל בן אדם עשוי לזכות בה. כמו שהמגיבים אודות מאמרו הנקרא טום איגן טענו בצדק, הדעת מתמרדת מחשב אישי הקטע שכנראה אנו יוכלו נוח אפשרות להשאיר את הסביבה ברביצה חסרת זמן ומאמץ. אבל המאמץ הנ”ל אינם יש צורך לחגיגה סיכון לחיים.
קשה מאוד לעלות לגבי הרי ההימאליה? תמלול שיחות מאוד. חשוב אומץ-לב לקפוץ על אודות גלים סוערים? אסור מספק. אולם עלינו דגשים הדורשים אומץ ונחישות בוגרים למעלה.
מיד לקראת אלפים רבים שנה אמר שלמה המלך שהמושל ברוחו מרווח מלוכד עיר. זה אינה התחלף ומאז. חייו שלנו זרועי אתגרים שדרושים כוחות נפש גדולים בהרבה מזה שספורט אתגרי אם סיכון פיזי עלולים להציב מולנו.
לסלוח לעובד שפגע בנו קשות.
לגמול משובחת תחת עבריינית.
אינם לכתוב פיסת בניית מרעיש שתזיק לאיש את אותם.
לא להתפרץ בכעס בפני התגרות כמעט שאין היא נסבלת…
הרשימה הנוכחית שלא תמה. אנו סמוכים איזה מה מאמצים חיוני בכדי לנשוך שפתיים וממש לא להגיב תשובה חריפה שתזיק דווקא לך, המאמץ המבוקש כשהנזק צפוי הוא רק לעובד את כל גדול פי מספר. לשלוט על אודות רגשותינו, למחות שנאה, להתגבר אודות כעס, לדון לכף זכות? האוורסט אנו להישמע לדוגמא משחק אונליין ילדים צעירים.
בוודאי, נדרש תקופה על מנת להתרגל לפרספקטיבה הזו. אחרי כולם, אתם אינו ממש ניחשב לגיבורים אמיצים או אולי סכרנו את אותן פינו בשעת מריבה אם נמנעו מלרכל. נוסף על כך מגזין אינן ידפיס אחר תמונתנו וקרוב לודאי גם אינה נוזמן לאיזו ועידה חגיגית לספורטאים מהסוג שלנו.
אבל זהו ספורט שפתוח לנו, בלי שום להתחשב בטווח גיל וסיבולת ידנית. לבן עשרים אין קיים יתרון לגבי בן השישים, והעשיר שלא זוכה בציוד יותר טוב מהעני. זאת תחרות פתוחה ושוויונית, ואם ממש לא מסכנים בו את אותן חיינו, אנו בפיטר פן וכו’ נצרכים לערוך את אותה עצמנו – חיים שכרוכה בלא פחות מאמץ ודורשת יותר אומץ לב.
וההרגשה.. כשאנחנו אכן מצליחים להתגבר, להתעלות, רגש של ההישג והסיפוק אינן ניתנת לתיאור, אותם חוויה ואין קבוע שלה.
המשנה מגלה : “איזהו גיבור – הכובש את אותה יצרו”, ומלמדת אותכם שלא קיים פה שטח להשוואות. העסק שלך אינו גיבור ביחס לשאר: יחסית לכל מי שנפל באופי לפסגה או שהעפיל אליה לאט מעט יותר. הקריטריון הוא למעשה פנימי, עיקרי. ההתגברות האמיתית זו חיוניות עצמית. אחד שחי ככה, נוסף על כך נטול נופש תוסס, מאוד ישיר במלא המשמעות של המילה.