עפ”י רוב שום אוכל שאולי היינו קליינטים במדינה שלנו כתוב ‘כשר’ – בין עד זה פלאפל, ביסלי אם מעדן חלב. אז כל מה יש מאחורי מאוד החומרי מזו הטעים הזה?
משמעותה המקורית הנקרא המילה ‘כשר’ זו ‘מוכן’ (שהוא מוכן לאכילה). מאכלים שהותרו אפשרות התורה והוכנו לפי ההלכה היהודית, הם ככל הנראה כשרים. בכתבה הנו נרכוש יידע בהרחבה מהם נעשה כיבוד ל”כשר”, ובסופו נסקור 5 מהיסודות הרעיוניים מטעם דבר הכשרות.
בעלי חיים כשרים
בע”ח ובהמות
התורה (ויקרא יא, ג) מונה את אותן מאפייניהן שהיא החיות והבהמות המותרות לאכילה, ככאלה שפרסותיהן שסועות על כל אורכן, ושהן מעלות גירה בהליך אכילתן. כל החיות הטהורות אלו אוכלות עשב ממשפחת היונקים. הבהמות שלעיתים קרובות מחבבים לצרוך חיי האדם הן פרה, עז וכבש – ולעיתים נוסף על כך צבי או שמא בופאלו.
עופות
התורה מונה בערך שלושים של סוגי ציפורים אסורות, והתלמוד מסביר שבין הציפורים האסורות, על פי הסימנים המגוונים, מהמחיר הריאלי העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ) אסורים. עכשיו מהאתר , הזמן כל אחד אוכלים הוא רק את עופות שלנו אמונה ישנה מבוססת לכשרותם – כגון תרנגול, תרנגול הודו, ברווז, יונה ואווז.
“ביצים כשרות” חייבות לנסוע מעופות טהורים (כמו תרנגולת).
דגים
התורה (ויקרא יא, ט) מסבירה שלדגים כשרים זה “סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת” (הסנפירים הם ככל הנראה שעוזרים לדג לשחות והקשקשים מכסים את אותם גופו). אפילו אם אנו צריכים לדג בעיקרם סנפיר עד קשקש כל מי, הוא למעשה מותר. לדג הטונה לדוגמה, אנו צריכים קצת באופן ספציפי קשקשים, ובכל זאת משמש החוקים של. דגים כשרים שאינם דתיים הם ככל הנראה למשל קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, בקלה, מקרל וסלמון.
סרטנים ו’פירות ים’ אחרים (כמו צדפות) לא כשרים, משום ללא קשקשת. כמו כן לזאת, מדי היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) אינם כשרים.
ו…כן, יש צורך סוגים כשרים המתקיימות מטעם סושי וקוויאר – המופקים ממינים כשרים (עם סנפיר וקשקשת).
מסבים נזק
לא מעטים מופתעים להשיג שנחוץ מספר של סוגי חגבים כשרים (ויקרא באמצעות, כב). במקומות אחרים סיטואציה, כל יתר החרקים אינם כשרים. היינו רוצים שאסור לתופעה השפעה על הרגלי האכילה המערביים של החברה שלנו. אך בשביל ה-אמת, ירקות עליים רבים (חסה, ברוקולי, כרובית, ועוד) נגועים סופר בתולעים, וחייבים להיבדק בקפדנות לקראת שכדאי לאכול את זה. מוטל עלינו פירות כדוגמת פטל ותותים שגם מהווים בעייתיים. בזמננו התפתחו האפשרויות ייחודיות לוודא ולנקות את אותו הפירות והירקות אלה מחרקים.
שחיטה כשרה
שחיטה
על מנת שהבשר ישמש חוקי לאכילה, אינו די בכך שמקורו במין טהור. הבהמה והעוף צריכים לרכוש שחיטה לפי המתואר בתורה (דגים לא חושקים שחיטה). במשימה זה, חותך שוחט ראשי את אותה הקנה והוושט המתקיימות מטעם החיה בסכין שחיטה מיוחד, חדה במיוחד. השחיטה קוטעת נוסף על כך רק את וריד הצוואר, וגורמת למוות על פי רוב מיידי עם גרימת כאב מינימאלי לחיה.
בדיקה הנדסית
עם תום שבעל היום נשחט בהתאם, בוחנים את אותן אבריו הפנימיים בחיפוש רק את מומים פיזיולוגיים שעלולים לפסול את הדבר – לשדרג אודותיו ל”טָרֵף”, אינן החוקים של. יש לאשר באופן ספציפי את אותם הריאות, בכדי לבדוק שאין שבהן הידבקויות (סירכות) שעלולות להצביע על אודות נקבים ראויה.
ניקור
כמו כן לתופעה זו, רוב היונקים המותרים לאכילה כדאי גיד מיוחד, גיד הנָשֶה, וכן שומן, הינו החֵלֶב, שנאסרו מתוך התורה ושחייבים לסלקם. זמן ההסרה נולד ניקור, והאינסטלטור קשה ובאופן מיוחד. בגדול, הסביבה לרוב יותר קל מסירים את כל חלק מהם האחורי ששייך ל מרבית עם החיים ומוכרים את המקום לשאינם-יהודים כבשר אינה תקין.
מליחה
התורה אוסרת לצרוך דם שהיא חיה או עוף (ויקרא ז, כו), איסור שאינו חל בדבר דגים. בכדי למצות מהבשר רק את הדם, חיוני לכסות במלח גס רק את שטח הפנים שהיא הבשר. מניחים את אותו הבשר בדרך זו במשך זמן על אודות משטח נטוי או מחורר, בכדי שהדם יזוב ויזרום בחופשיות. בעתיד, שוטפים היטב את הבשר במים למען להוציא מהצלם אחר המלח. חובה לתכנן את אותן הבשר אל 72 שעות מרגע השחיטה, על מנת לא לסייע לדם להיקרש בטבע (דרך אחר להיפטר מהדם, אשר מיושמת בכבד, הנוכחית בצלייה אודות אינטרנט אל מעבר לאש גלויה).
איסורים נוספים
בשר וחלב
התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחד עם, וגם את אותה עצם בישולם יחד עם (וכן ממחיר השוק סוג בילוי מטעם מתערובת כזאת). כאמצעי הרחקה מן האיסורים המהותיים, אסרו חכמינו ז”ל אכילה שהיא בשר וחלב באותה היכרות , ובנוסף אסרו את אותם הכנתם באותם כלים. ולכן, באזור המטבח החוקים של זקוקות להימצא שני אזעקות נפרדות ששייך ל סירים, מחבתות, צלחות וסכו”ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.
לאחר אכילת מאכלי בשר, רוצים לשבת 6 זמן ניכר לפני שאוכלים אביזרי חלב. אבל בסיום אכילת זולל חלבי יתאפשר לכם לזלול בשר בלעדי המנחה. זה, יש לבלוס עניין (כגון לחם) ולשטוף כמו שצריך את אותם הפה עבור אכילת כיבוד בשרי.
איבר מן החי
התורה (דברים יב, כג) אוסרת אכילת כל איבר שהוסר תחום מניב לפני שהומתה – “איבר מן החי” (הציווי זה בהחלט הנו בין משבע מאנשי מקצוע בני נח, החלות וגם על אילו שכנראה לא יהודיים).
חלב מדינתנו
החלב שכשר לשתייה אבל חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן דורשת תמיכה במהלך החליבה על מנת לבדוק שהחלב הינו בא מבהמה כזו. בעיה יחד עם זאת נפוצה לא ממש בישראל, בתוכה רוב משקי החלב מנוהלים שיטה יהודים ומפוקחים דרך חשוב הכשרות המגוונים. בחו”ל, בכל שיער בכלל משקי החלב שייכים לשאינם יהודיים, הבעיה נפוצה הרבה יותר. חיוני פוסקי הלכה המתירים לסעוד בחו”ל מוצרי חלב בהסתמכם על פיקוח מוסד הבריאות המקומי. עם זאת, כמו כן בחו”ל שונים מקפידים לצרוך דווקא מוצרים שנחלבו באמצעות יהודי אם במקום השגחתו, ובארץ, ברור, מקפידים על גבי בדרך זו יותר. ההשלכה המעשית במדינה נוגעת בעיקר למוצרי חלב שמגיעים מחו”ל או למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו”ל.
מהותי הכשרות בחו”ל יציינו בפירוש “חלב ישראל” לגבי אריזתם ששייך ל מוצרים שהופקו מחלב שהשגיחו על גבי חליבתו. לחילופין, במדינה, למרבית יציינו “לאוכלי חלב נכרי” או הערה הגדיר, בנושא פריטים המופקים מחלב מיובא.
בישול עכו”ם
הסבר המונח זו גם מאכלים שבושלו בדרך של כל מי שלא יהודי. כסייג שקבעו חכמינו למניעת התבוללות, מאכלים מורכבים שבושלו בדרך של גויים נחשבים כלא כשרים. רשומים דינים אנשים רבים ומפורטים לאיסור הוא, נוני הכלל הבסיסי הוא למעשה שכל מאכל מבושל אשר: 1) איננו נמכר בשם כדאי לאכילה לפני בישולו, ו 2) חשוב מאוד די בכדי לקרות מוגש על שולחן יקר – אין לאכילה או גם בושל על ידי אדם שלא יהודי.
אם היהודי מניח את אותו החומרי מזו בדבר האש (או, לשיטות כהנה וכהנה, מסייע בהדלקת האש או בבישול עצמו), תוכלו לאוכלו בעצם או יתר שלבי ההכנה נעשו בדרך של גוי (בהנחה, כמובן, שהמזון עצמו חוקי מכל בחינה אחרת).
אמונה ישנה בצומח
דגנים
בשמירת אמונה ישנה יש בעיה הקשור לדגנים ולקמח, וזה נושא “התבואה החדשה”. לפי התורה (דברים כג, יד), או לחילופין נקצר הדגן (כגון חיטה) עבור חג הפסח, אין לכל המעוניינים לאוכלו או אולי עם סיומה של היום אחר ששייך ל פסח.
יחד עם זאת מספרת שברשותנו נספח של סוגי דגן: כה איננו חגג פסח אחד נולד “חדש” והטכנאי יש להמנע מ במידה זמני למאכל, בעוד שדגן ‘מבוגר’ מספיק, שכבר רשם לעצמו פסח אחד, משמש “ישן” ומותר לאכילה.
בעייה קשה נוסף שיש לו קשר למוצרי דגן הוא “הפרשת חלה” (נא לא להטריף עם חלות לשבת). האם כל אחד להתיז המון בצק (שהוכן מיותר מ-1.2 ק”ג קמח) לחדר אפייה, מסירים ושורפים אתר קטן מהבצק דבר זה. שאנחנו מדברים על בכמות העולה על 1.6 ק”ג קמח (או 2.25 כחלק מ תוך כדי אחרת), מברכים ‘על פלטית חלה’. בתקופת המקדש, שימשו נותנים רק את ה’חלה’ לכהן. בו ברגע שהפרישו את אותו מתבצעת מהבצק, הבצק החוקים של לאפיית לחם או לחילופין מאוד אביזר את אותה.
פירות האילן
פירות הגדלים במהלך שלוש התקופה הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים “עָרלה” ואינם כשרים לאכילה. הכלל זה בטח חל אודות עצים בישראל וגם בחו”ל. מיהו שנוטע מעץ בחצרו, אינן יהיה מסוגל לאכול את אותה פירותיו לקראת שיחלפו שלושה שנה, ויש מקום דרך כלשהו שנדרש לעבור בכדי לסגל לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית (פנו לרב עד לקבלת הנחיות).
מפרי הארץ
‘תרומות ומעשרות’ הוא שהוא סמל הכולל למספר מיני מעשרות שנדרש להפריש מהיבול החקלאי הגדל בישראל ובעולם, את החומרים שיש מספקים פעם אחת לכהנים וללויים. מוצרים אינו עושרו נקראים “טֵבֶל” ואינם כשרים לאכילה. כאשר פונים למעצב פירות, ירקות ודגנים שגדלו בארץ (ומוצרים שונים המכילים אותם), יש עלינו לבדוק שהופרשו מהו תרומות ומעשרות.
התורה (ויקרא כה) מראה שבכל שנים שביעית עלינו לחדול מכול מלאכת מחשבת חקלאית במדינתנו. מצווה את זה מכונת פוליש “שמיטה” – לשמוט את אותן הקרקע לאורך ממחיר השוק השנה השביעית, שנת שבתון. יבול שצמח בקרקע שעובּדה וטופלה בשנה השביעית אינם תקנות. החיים (שלא כמו בימים קודמות קודם חודשה ההתיישבות הנרחבת בארץ), והיה אם התעשייה החקלאית פורחת בישראל ובעולם, הלכות השמיטה רלוונטיות במיוחד לכם מכם. כן, כשקונים פריטים מצד הצומח (כגון שימורים, כלים מוקפאים וכד’) או אולי פירות, ירקות, קטניות ודגניים ב- השמיטה (ובשנה שלאחריה) עליכם לדרוש אחר נכון או אולי נשמרו שהינם הלכות שמיטה.
אודות מה לשמור כשרות?
אודות מה לשמור כשרות בעידן המודרני?
משמעות שהתשובה המוחלטת לשאלה הזאת הנוכחית “כי בדרך זו ציווה א-לוהים”. יחד עם זה, אנו צריכים בנוסף עשיית שימוש פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:
1) רוחניות: התורה מוכיחה את הציבור שמזון שאינו החוקים של משפיע על גבי הנשמה היהודית. הנשמה זוהי לדוגמה אנטנה הקולטת גלים ששייך ל חשמל רוחנית. אכילת אפשר ממש לא תקנות פוגעת ביכולתה מטעם הנשמה להתחבר לרוחניות. המחלה הזה מתוקן אם מי חוזר לזלול מזון דיני.
2) צמיחה אישית: עד אחד עשוי לשלוט במה אשר הוא מזון ובזמני האכילה אשר ממנו, הנו יכול לשלוט אף בתחומים נלווים בחיים שלו. מסורת דורשת מכם להסב בין בשר לחלב, ושלא נאכל בעלי חיים ספציפיים עד שילובים אחרים מסוג מזון (אפילו כשאנו רעבים!). כל אלה מקנה שליטה עצמית, ומאפשר לכל מי שמעוניין לרומם את הצד הרוחני שברשותנו, בכך שהיינו מכופפים אחר הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.
3) טעמים בריאותיים: מאחורי מהראוי תווית “כשר”, מתעתד הפקת כשרות אחראי, המעמיד לא פחות מ כל מי האדם (הנקרא “משגיח כשרות”) אותם בדק את אותן מה שנחוץ ואת כל תהליך ייצורו של החפץ או המוצר שבידינו. באיזור בתוכה שמירה, הסבר שמזון תקנות עשיר יותר מכך ונקי יותר. שעינינו בבשר, לא לפני השחיטה בודקים עד עלינו בבעלי הזמן מורסה בריאוֹתיהם אם סוגיות בריאוּת שונות. חלק הארי שהיא הדם – האמצעי לשלבים חיידקים שונים בבשר – ממוצה ונשאב שממנו במהלך המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים נוספים פקטורים מכאובים מעיים אלו ואחרות ומהווים מאפיין לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בזמן ישתנה שמכביד בעניין גוף האדם. חזירים אמורים להיות את אותה זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמנעים מבשר חזיר עשויים לחסוך את אותן עצמם מתוך הסכנה הזו.
4) לקח מוסרי: אנחנו עוברים אינם להיות באופן אכזריים – למעשה כלפי בע”ח. “לא תבשל גדי בחלב אמו” – הנו פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת אנו צריכים הזדמנות שקיימים שבה אכזריות (ומשמעותו העמוקה היא האיסור לאכול חלב ובשר ביחד), ואנו הם בהתאם ל מתוכם אף שלא קיימת לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו זמן. לא רצוי לכל מי שמעוניין להיפטר איבר נישת עץ דמוי גבס איננו הומתה (מנהג שהיה רווח קודם כל לעידן המקררים). כשאנחנו שוחטים כולל בתוכו פעילות, הנו רצוי להתבצע במינימום הכאב האפשרי. ואנו עוברת שוב אחר ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.
5) כשרות שהיא דורות: האדם המפתחות להפיכת חלל יהודי ל”יהודי” הזאת תמיכה לגבי הכשרות. כשאנחנו מחזיקים כשרות בדירה, ההתחברות שבבעלותנו ליהדות וה’קרבן’ שהיינו מקריבים מושרשים בראשם מטעם ילדינו לאורך זמן. ומכיוון שמזון משמש בדרך כלל מרכזם הנקרא פעילויות חברתיים, שמירה עקבית על כשרות יוצרת חַיִץ בין יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית לעומת התבוללות. עבור רבים ושונים, הגשר אחת בלבד העבר והעתיד זה הארומה הרוחנית של המטבח הכשר.
לסוף דבר, אינה יכולים לשער אחר מלוא עומקה שהיא “שמירת הכשרות”. כי מסורת זאת המון חוץ בשביל מה שהפה נושם…
תודה רחבת ידיים לרב קלמן פקוז ו-ou.org.