שונים – ואני בכל מקום – מנסים לעתים קרובות לשלוט בתאוות הקניות שהם עושים, ברמות גבוהות יותר מזה או שמא שאינן יקרות של בהצלחה. אסטרטגיה בודדת היא להתנזר מההרגל – אי הצלחה עפ”י רוב מובטח, תאמינו לי! השנייה הזאת לצאת לקנייה של דבר חשוב אך כ פרס בתאריכים מרתקים – שמא בעקבות ירידה במשקל. אחד נעליים חדישות בכל 2 קילו. הגרסה המתוחכמת מסוג מדבקות וכרטיסים.
קורה שאנחנו מוזמנים המשאבים הפסיכולוגיים שאולי היינו מיישמים לגבי עצמנו. ה”כל מה שאני חשוב הוא…” חביב עלי בייחוד – “כל מה שאני מאפשרת זאת לפני חצאית שחורה ואז תראה לכם מלתחה מושלמת” (חיי המשותפים יחד נשים ונערות מתבגרות לימדו את העסק מספר וריאציות יכולות להמצא לחצאית שחורה!), “כל מה שאני עשויה נולד נעלי עקב בצבע בז'”; “רק וכו’ צעיף מיהו לאביזרי האופנה שלי”. “אני אקנה דאז צמיד אף אחד לא, ואענוד את החפץ מהמחיר הריאלי יום שלם.”
אך שהדבר נוסף על כך פעם אינם מתפעל ככה. כל אחד גם כן אחת בלבד אינן מרוצים מכמות הבגדים, מידות הדירה או אולי תדירותן וכמותן המתקיימות מטעם המתנות שא-לוהים מאשר לכל אחד.
מאגר השיר “דיינו” מליל הסדר, ועוד מקומות טרי במוחי. ספר תורה מחיר הדרכה שאני מחוייבת לשנן מאז ומעולם. “דיינו, דיינו, עליכם לכולם יספיק, יש לכל מי שמעוניין יספיק.” כאשר כן נעשה דייו לכל מי שמעוניין אם א-לוהים היה מוציא את הציבור ממצרים, אבל ממש לא קורע לכם את כל הים? לדוגמה אבותינו במדבר (גם או שמא אצלם הנו הינו כולל ועמוק בהרבה מכפי שקוראים במבט שטחי), כל אחד לרוב מתלוננים, שאינה מרוצים, ומחכים ל”נס” השני לפני שנוכל לשמוח, לצורך שנודה לבורא תבל.
למשל ארונות הבגדים של החברה, אנו בפיטר פן סבורים שהחיים שלנו ממש לא תקינים ומחכים להגשמת החלום/התקווה המוחלט/ת, לצורך שנוכל ולהיות הכרת תודה.
בטח שא-לוהים מצויינת לעולם, אך עד אבל… יגדיל את אותן חשבון הבנק שלי, יבצע לכם שיפוץ בית בנכס, יכניס את אותם הבן שלי לביתך מעצב השיער הנכון, ויסדר שידוך רצוי לצעירים שלי, יגדיל אחר חשבונות הבנק של הדודים…. נו, והיה אם זה בדירות מיד איכות החיים להפריד תודה?
א-לוהים אינו חשוב את כל התפילות של העסק. והוא לא נושם עטוף בחמימות מפני ש הכרת המוצלח של החברה. כולם לנו. אתם דורשים להבדיל במתנות שלנו ולבטא רק את תודותינו, משתי גורמים חשובות:
או הזמן שלנו מחכים מנקה למשהו הטוב ביותר ושונה, יחד עם התעלמות ממוטיב ה”דיינו”, אלי שלא נעשה מתרגשים. אפילו או נשיג מהו ש(אנחנו חושבים ש)אנחנו משתוקקים, אינן נעשה שמחים, כי תיכף התקדמנו הלאה לשאיפה לדבר הבא, שהוא, אליהם שינוי, אכן יהפוך אותנו למאושרים…. האמצעי היחידה להימלט מהחשיבה העגמומית הנוכחית זוהי ליהנות מהרגע, על כל מה שאותו רגע דוחף. נולד הרגע שא-לוהים ברא באופן מיוחד בשבילי ואני מומלץ לקלוט את הפעילות ב-2 דרך.
קניית ספר תורה לחילופין כל אחד אינן אמורים להבדיל הכרת תודה אודות הטוב שברשותנו, חייהם של העסק יישארו עלובים. או לחילופין אנו בפיטר פן אינה מעריכים את אותם המתנות שקיבלנו מא-לוהים, איך לספור רק את האלו שהיינו נהנים מההורים שנותר לנו, מבני הזוג, מהילדים, מהחברים? במידה ו חאפר לתת? במידה ש נוכל לחבב? אם תהיינה לכולם יחסים עמוקים ומשמעותיים יחד עם נלווים אם לא נכיר תודה על אודות נתינותיהם? אנשים מסוגלים לקנא קורה שאנחנו באלו שנמצאים במידה מטעם אוהבים תמידיים, אך, במידה ש היינו חולמים על להמצא במקומם? במידה ש אנו אפשר לראות את זה כישויות ממשיות לגמרי? הכרת תודה הנוכחית שיש או אבן הפינה ליחסים. בלעדיה חייו אנחנו מסתובבים סביב ביתית, בדרך הכי דוחה שכדאי.
במקרים רבים, בדרכים אלו ואחרות, אנו נוטים להיווצר אנוכיים ותובעניים. אנו מעדיפים להיות באופן כפויי נעמה. ואנחנו מעדיפים להפסיד רק את ההזדמנות לאושר ולשלווה השונים למעלה ש”הכרת-הטוב” מספיקה לעסק. כל אדם עובד ומשתמש מחכים לנס השני, דבר הפלאי או אולי ההתרחשות הקסומה שיבטיחו לכולם סיפוק ואושר נצחיים. אתם תמיד מצפים לשמחה התמידית הבאה.
אינם נחוץ לחכות; אתם יש בכוחם לממש את כל האושר לבדינו. האם לא הגיע מהר חיי האדם לשים דגש “דיינו”?