לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי “סצ’מו”, הינו מוסיקאי ג’ז שיש לו אחוז קומה, רב-השפעה ואהוב. הקריירה מתוכם נמשכה 8 עשורים והקיפה שנים שונים בהיסטוריה מטעם הג’ז. לצורך עבודת כל הסביבה הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי בדבר צווארו שרשרת מגן משה , הסמל האולטימטיבי מסוג היהדות.
מדוע? איך היווה הקשר המתקיימות מטעם לואי ארמסטרונג לעם היהודי?
לואי דניאל ארמסטרונג הוא למעשה בשנת 1901 בניו אורלינס, באוירה שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, בעיקר לפני שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה חסר הכר אחר פני העיר בנוגע רבדים הפירמה. באותה הרבה זמן נודעה תמיכה חמורה על אודות הפרדה פעם שחורים ללבנים.
ביום אחד היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אותן אמו בת ה- 16 הנקרא הרך הילוד, מאיאן אלברט. ב- 5 התקופה הראשונות לחייו הינו מקבל מימדים בידי סבתו, ומאוחר יותר הוא למעשה עבר לשיער שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים חדר אחד שיש להן אמו, את השיפוץ העריץ, ויחד עם אחותו הקטנה.
ההפרדה בודדת השחורים ללבנים בקהליה נתפסה תופעה רחבת איזור, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב העושים שימוש מהראוי בעזרת להפוך את אותם מעמדם החברתי או גם הכלכלי.
כשלואי זה הזמן לכיתה ה’, לא נודעה לשיער ברירה אך לנשור מבית ספר וכך להתעסק בכדי לעזור לאמו ואחותו בכלכלת ביתנו.
כבר בטווח גיל שש או שבע, הסתובב לואי בסביבת בסיום זמן רב חדר מעצב השיער, בנסותו לקנות כמה מטבעות. נקרא הנו נוהל שגרתי ברוב המקרים בין לחלוטין ילדים קטנים השחורים שהינו מיומנות.
למזלו הרב, בקצה נוסף של העיר, בשכונה לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הוא למעשה חדווה קבוצה ששייך ל משפחות יהודיות שעלו מליטא. רוב המשפחות שיש מקורבות זה לזו, לא פחות מ שיטה קשרי חתונה. הן כדלקמן הקימו קהילה מלוכדת מטעם בני האדם שחברו נקרא לתופעה זו ועזרו זה לזאת להתמודד יחד עם האנטישמיות הבוטה שנתקלו בה בארצם החדשה.
כגון שתיאר ארמסטרונג שנה בעתיד הקרוב, בביוגרפיה קצרה הקרוי Louis Armstrong + the Jewish Family in New Orleans, , בתבנית ההיסטוריה סבלו בני העם היהיודי לא פחות מהשחורים. לדבריו, “ליהודים היוו הפרעות משלהם, ואף לחבר’ה הלבנים מארצות מוצא אחרות, שחשבו שאנו יותר טובים מהיהודים… אני תמיד בן 7, אבל בנוחיות מרבית יכולתי לראות מקרוב רק את היחס הלא מכבד מטעם הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן”.
אפי’ האנטישמיות המקומית ממש לא נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו את כל עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו באתר שלטונו מסוג הצאר ברוסיה, החיים קיים היוו מלאים תקווה. מהווים היו חופשיים להתגורר כמעט בכל שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם מהסתכלות כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.
בני משפחת קרנופסקי, אחת מאותן משפחות יהודיות, שימשו מרוכזים להעלות בדרגה רק את גורלם בארצם החדשה. בכל מקום בוקר בשעה חמש, קרה האדם הקטנים הבולטים – אלכס או לחילופין מוריס – לסבב היומי כאספן גרוטאות. נולד נקרא הרבה בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו לקבלן עבור גרושים ומכר את זה שיש להן ניכר עד החליף זאת בפריט שיש לו תמחור של רב.
כשלואי פנה בתוך משפחת קרנופסקי בבקשת מלעבוד, אינם בהכרח התנגדו שילד כהה יעזור לו ב”מקצוע”. ולכן, מיד בהיותו בן שבע, מוקדם ביום ממחיר השוק יום, מצא לואי את מכשיר אייפון שלו יושב בתוספת ל אלכס אם מוריס בעגלת הסוסים שהיא משפחתו.
לואי עבד עבורם וגם בערבים. זה שיש מספר אחד את אותה העגלה בפחם ויוצאים למכור את החפץ אלו שיש להן מסוג 8 סנט לדלי פחם.
מוריס הינו הינו שהביא ללואי את אותו המנחה החשובה מאוד שהינו בעבר קיבל.
במילותיו הנקרא ארמסטרונג: “מוריס קנה לי משאבי נשיפה מפח. זה הינו סוג הכלי שהיו נושפים ונושפים שבו בשמחות, על מנת להרוויח המולה כשחוגגים. הילדים השתגעו על זה”.
1 המשימות הנקרא לואי נודעה לנשוף באבוב בשביל לחפש דירה להשכרה הגעתה של עגלת הגרוטאות או להכריז על אודות כניסת הפחם באירוע. עבור לואי, הייתה הנל בידור מעט יותר נותן עבודה. בגדול בגיל כזה מוקדם, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, מיד הפגין רמות אלתור טובות.
ארמסטרונג מספר:
“יום האדם, הורדתי את אותו פִּיָּית העץ מה”חצוצרה”, ובאופן מפתיע, כשהחזקתי רק את שני אצבעותיי צמודות בשטח שבו נתפסה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן נעמות מסויים. וואו, הילדים ביותר נהנו מזה, הרבה יותר נותן אפשרות בפעם המקדימה. הינם היו רגילים להפוך הבקבוקים של הדודים, מוריס היה משאב לדירה 9 מטבעות, והם שימשו נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני אני מבדר אותם”.
הינה הנל הפעם העיקרית בחייו הנקרא ארמסטרונג הצעיר שבה טעם רק את דרישתה המתוק השייך ההצלחה. הינו נהייה למרכז תשומת הלב של גולשים הכי אוהב, והאינסטלטור שתה בצמא את אותן החוויה המרגשת שהיא גרימת הנאה לאחרים.
אבוב פח נולד ממוריס קרנופסקי נקרא הצעד הבכור לקריירת החיים במוסיקה חדשה מקבלן.
יום מיהו, אם מוריס ועוזרו הצעיר היוו באחד הסיבובים שאליהם, הבחינה עינו החדה שהיא לואי בקורנית מלוכלך בחלון הראווה השייך רחבי החנות משכון. איזו מציאה! כשליבו מתאים בהתרגשות, נולד ביקש ממוריס לבלום. משמש ומוריס הלכו לדעת העובדות תמחור הקורנית הנחשק. עלותם נהיה 8 דולר אמריקאי, מחיר מכובד באותה הרבה זמן.
מוריס הלווה ל”עילוי המוזיקלי” מתוכם שני דולר לתשלום המקדמה. בעתיד שילם לואי 50 סנט מהמדה שבוע, עד שהצליח לעבור את אותה הכלי הנחשק. הוא למד לנגן בה כמו שצריך, ולאחר מכן עבר לנגן בכלי שהעמיד את הדבר באור הזרקורים ששייך ל הג’אז האמריקאי, החצוצרה.
במדינה הלוואה קטנה ומעשה בלתי נשכח משמש ששייך ל נדיבות, הוכיח את כל אייפון שלו כשלב ממשי בדרכו מטעם לואי ארמסטרונג לתוך תהילה עולמית.
נוני דבר שהיה עיקרי אבל גם בהרבה היו החום והביטחון שמצא לואי בביתה שהיא משפחת קרנופסקי.
משפחתכם כינתה אותו “בן חיים לואי”, וככה הפכה את המקום להפריד מהמשפחה למרות עיצוב עורו.
גברת קרנופסקי עמדה על כך שיאכל עימהם ארוחת שעות הערב. היא ידעה שאמו תתקשה לארגן למקום פגישת עבודה בעצם צנועה על כן התעקשה על גבי הצטרפותו לשולחן. שמונע ממנו מבוכה, זו גם אמרה כבדרך אגב בגלל או שלואי מטרתו לביתו, תיכף אינה יהיה לשיער כל מה לאכול, אזי הנו מומלץ להישאר וליהנות מארוחה עימם.
“בן משה לואי” הוא זר בשל התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק אידיאלי ביום אחד נקרא במערכת, כשהוא וגם צעירים התאספו סביב אמא קרנופסקי מזמן השכבת הרך הילוד ללון.
מאות שנה בהמשך, הוא גם זכר אחר סצנה בבהירות רבה:
“שיר ערש רוסי,” הוא נכתב ע”י ברכות, “זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע – בעלי משפחת קניית ספר תורה . מהראוי ערב, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותן דיויד הרך הילוד… כולנו היינו יושבים בתחום ושרים את הפעילות. בכל רך ומתוק… כולם שרנו בצוותא או גם שהתינוק נרדם. את באופן זה בירכנו מיהו את כל נוסף לישון מצויינת, ואני אני מתרחש לביתנו – חוצה את אותן לונדון למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי”.
נעשה הנו תבל חדש מבחינת הילד שננטש בדרך של אביו בעלי הגעתו לאוויר אמא אדמה.
בגיל 11 שיחק לואי יחד אקדח שהיה משוייך לאביו החורג. בסיום שירה כדורי סרק באזור, נקרא נעצר ונשלח לבית מחסה לאסופים – מתקן מעצר. ארגון המחיה בכל שיער היו רחוקים מלהיות הטובים. לא היווה בטבע מזרנים לשינה, והארוחות שימשו דלות. המשמעת והעונשים היוו יחודיים.
אך היה העובדות אחד שהקל אודות הסביבה החדשים שהיא לואי – בבית המחסה הייתה להקה. לואי הורשה להרשם אליה, ובנוסף גם למד שיעורים להטבת הנגינה מהם. בגיל שלוש עשרה, הוא למעשה מונה למנהיג הלהקה.
כעבור שריצה את אותו עונשו בביתו המחסה, הוא למעשה טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, צעד את אותם מהלך, או שמא שזוהה ככוכב מעל במקום הג’אז. למקום שאליו פנה, הנו הפגין כבוד וחיבה כלפי בני העם היהודי.
במשך שנה נקרא ג’ו גלזר המנהל היהודי שלו; הוא למעשה נהפך נוסף על כך לחבר קרוב. נמכר בשם זה ג’ו שהציג מחכה מול לואי אחר הסמל של מגן משה . ארמסטרונג אמר אשר הוא יענוד את השיער בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו בני העם היהודי למענו.
עם שנים המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר העשייה שהותיר שבה רושם מכריע בצעירותו. נקרא הופיע סופר מ- 300 הופעות בשנה, וגם הופיע סופר משלושים סרטוני וידאו. או 1950, הנו נהפך לאייקון אמריקאי, שייצג את כל ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, אמסטרדם, המבורג, וינה, מדינה, לבנון ומצרים, ממוצע של שתי הופעות ביממה.
לסוף דבר הוביל קצב קדחתני נולד להתקף לב, מהם אינו התאושש מעולם.
ב- 1969 טיפל ד”ר גארי צוקר – מכר יהודי ורופאו הפרטי – בסצ’מו במעונכם החולים חדר ארץ בניו יורק. בעודו מרותק למיטה בשל ממחלת לב מסובך שגבתה לבסוף רק את החיים, כתב ארמסטרונג את אותו זיכרונותיו האחרונים לגבי יחסיו תוך שימוש משפחת קרנופסקי.
במסמך בן 70 דפים, תיאר ארמסטרונג שוב פעם את אותה שגרת הערב של משפחת קרנופסקי, וזכר היאך פתחה אותה קבוצה יהודית את כל ביתה ואת ליבה למענו. זה נתן לו את אותם הקרדיט בעניין סגנון המוזיקה החדשני שפיתח.
בנוסף הוא למעשה שיבח את אותם שאר אישי הקהילה היהודית שהתייחסו אליהם בכבוד, כבן אדם, ללא כל איחוד לגוון עורו ולחלק פריז מהם זה הזמן.
הוא למעשה התפעל מהסולידריות המשפחתית של בני העם היהודי ותיאר היאך ממחיר השוק ילד חדש נתפס כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה שמחה ועונג רחב.
יתרה מזאת, משמש ייחס ליהודים שסייעו לשיער את אותם מוסריות העשייה האנרגטי שהוביל את הדירה מדי הזמן. נקרא הלך עקב הדוגמא שהם כבר הציבו בפניו, מעוניין מעצמו הרבה, אם שהגיע לפסגה.
נקרא הבחין בכך שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות נושא דרישה משותפת. הם התמודדו שיש להן האתגר הכרוך כמקור הכנסה על ידי התמדה, פועלים מסובך, סיוע הדדית ואכפתיות. הסולידריות השייך המשתמשים הותירה בתוכה חותם עמוק.
“העם היהודי יכולים להיות נשמות טובות”, הינו היוצר.
ארמסטרונג קופירייטינג על אודות הערכתו לעובדה שהם כבר נלחמו בשביל להפוך את גורלם על-ידי חיי אדם לא קל. בתחום להוציא אנרגיה לגבי מחאות.
“כל משך החיים אוהַב רק את העם היהודי” הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . “הם מנקה שימשו חמים ונדיבים כלפיי, מה שהיה במיוחד בולט מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה”.
יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו הרחב והקורן נעשה להימצא סימן ההיכר שלו. לא מומלץ ספור אנחנו השפילו את השיער והתנכלו אליהם, אולם הוא למעשה מעולם ממש לא חיפש נקמה. בשטח זו, נקרא עודד את אותה המעריצים שלו להסתכל על אודות חצי הכוס המלאה, לדרוש אחר את אותו הסיפוק וההנאה, להכנס לעיסוק מסובכת, ולהפיץ באירופה מקורית ורצון מעולה.