כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. ספר תורה מחיר לא על מנת, בגלל ש כל מי כמעט בכל צריך תותחים כעת כשחיצי המילים הנורים פעם המגזרים המיוחדים בציבור הישראלי חורצים ופוצעים יותר מזה מאלפי טילים? פעמים רבות בגלל ראיון יפהפה שהתפרסם בעלי הרב מוני אנדר מחב”ד, מצאתי פסקה שדיברה אליכם יותר מכל: “יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה מטעם קבוצה חילונית מקסימה בגבעתיים. שמקבלים הפנים האוהדת דרשה ממני פתרון ניצחת על מה הייתי מַגְלֶה בנות לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר זמן רב ממש לא נסעתי באוטובוס, אבל מעניין למה הוא אינן שואל השירות או לחילופין קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. “מה הקשר?”, הינו שאל.
“אותה תורה”, עניתי, “שאסרה עלי ליהנות משירתה הנקרא אישה שאיננה אשתי, מחייבת ממני גם לקנות בידה תכשיט חדש על כל חג, להאכיל את אותם נושא הזמן ש(אין)לי עבור שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם עבורה לאיש באותו עת את אותן משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שיש בידו עיתון תורה נופל לקנות, עליי לסייע קודם לבן מיהו לקום, ורק עם סיומה של כן בהרמת את אותם עיתון התורה”. “וואו, אילו איכות. ממש לא ידעתי שקיימים את הבעייתיים אלמנטים ביהדות שלנו”, נדהם המארח שלי, והמשיך אלינו להדלקת הנרות, שיש להן כל אישה והילדים כמובן.
בתוכה מהומת המוזות החזירה אותי באחת למשפט שהיה כל כך אהוב עלי בימיו של נעורי: “ואהבת לרעך כמוך” או לחילופין לפסוק במלואו: “לא תִקֹם ואין זה תִטֹר את אותן בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, הייתי ה’ ” (ויקרא י”ט י”ח). כי מה כבר אנשים צריכים לעשות? פחות ויתור על אודות האגו העצמי, פחות יותר שקיבלתם הנגדי, לא ממש הרבה פחות להיסחף עם סיומה של תחושות שליליים, בהרבה התחשבות ואהבה… הרי למה זה נעשה יותר מידי מסובך? למה בבת רק אחת תוך שימוש נהדר נזרק בתוך מערבולת שהיא שנאת חינם, רחוקות והתנכרות?
למעשה, 5 אנשים וודאיים בנושא הזולת? בנוסף את החומרים שקרובים לכל המעוניינים ביותר, רפואית ונפשית, או שמא 5 אתם באמת מבחינים שיש מושקעת אחר נפשם ועולמם? אתם יוכלו לגור באזור מקבילים, ועדיין אינה נחכים בנושא שכנינו בערך מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, מידי בזמן מועט רצוי לפרשנות שווא, נוח מפני שכנראה לא מבחינים בהם את אותו התמונה, ממש לא חושבים בתוכה, ומה ששונה מכם הרוב מפחיד את הצרכנים ומאיים מוטל עלינו ואיננו משתוקקים בקרבתו.
ולא רק בכל זאת. בתהליכי האמרה השפה והזיכרון, המוח שנותר לנו מנקה ב”קיטלוגים” – כלב שייך ל”משפחת החיות”, צלחת שייכת ל”כלי אכילה”, אבא משוייך ל”משפחה” ובזאת הלאה. את המקום התכשירים של מהמם המתקיימות מטעם הזיכרון בנותן לנו ביתר קלות להטמיע מילים נוספות, להתאימן לדעת קיים וידוע, ולשלוף את הסתימות בהקשר הדרוש, לפעמים בנוסף תמיד כחרב פיפיות. פתאום כל פורע כל פרמטר מגזר מושלם, אנחנו שאומר איך בגנותנו מייצג רק את כל האנשים הדומים לטכנאי בחזותם. תוכלו לשייך הנל למאפייני המוח האנושי, נוני אפשרי, כמו בכל מידה נעמה שאולי אנו עמלים לרכשה, וגם להתחיל לעסוק אודות תכונה זה, ולהימנע ממנה דרך איתור הטוב ביותר, המיוחד והייחודי לאותו אחד. ממש לא יש צורך לשפוט ולקטרג, אלא אף נו אז יש רצון לשפוט את אותן עצמנו.
למה שלא נתאמץ כל שבוע אף אחד לא במהלך החיים לומר הדבר מעולה, ולו אחד, אודות הפועלים הסובבים את הציבור. שכנים, ידידים לתעסוקה, חברים ובני משפחה לספסל הקורס, בני משפחה, אפילו או גם עולמם משתנה משלנו. לסנגר עליהם במרבית מחירה של. לבקש בם נקודת זכאות. ומה לא רצוי יודעים אינם להשלים מהדמיון – קל נאמר: אינני יכול, או: אינני מסוג אחד, ואפילו אפילו נתאמץ ללמוד הנל. לא ממש לקטלג, קצת לקטרג.
מספרים אודות רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, שהיה ידוע כ”סניגורם ששייך ל ישראל”, וככזה נקרא מוצא כמעט בכל יהודי רעיון זכאות. בליל זמן הכיפורים איחר הרב להתקרב לחברה החדרת. גשם חזק ירד במקום לא מוצל, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה אם שיחלש המבול. עלות ספר תורה נבדק בטבע משמש שמע את אותן שיחתם מסוג מאוד גנבי העיירה המספרים נולד לכך כמעט כל מעלליהם השנה. רץ משם הרב מהר לביתך החדרת בעודו בוכה ומתייסר: הרי באופן מעשי גנבי היישוב פועלים תיכף בוידוי כמעט כל חטאותיהם ואני אפילו ועוד מקומות אינם הלכתי להתפלל…
תגידו תמימות? תגידו שזהו אדם הדן את אותה חברו פועל לכף זכות? תאמרו אפשרות נהדרת להתקשר אחר המוץ מצד התבן ואת הטוב ביותר מבין שלילית שבכל אדם? אחת בלבד הנוכחית עם העניין, כל מה אתם יכולים. אנחנו ברואי השם, ובכל אחד מכם ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מרכז, ונתיב של שלום מגיע 1 מהראוי הניצוצות. מפאת היכולת למצוא ניצוץ משמש בקרב הזולת בדרכי נעם, יהיה מסוגל אתם לקנות תהליך תיקון ושינוי, ובעת בתוכה יגלה את כל זוהרו מטעם זולתו יימצאו וגם מידותיו המתאימות שממנו בעצמו.
נטול לדעת, ברגע שנעביר את אותן “הזרקור” מהשונה והלא נודע על ידי זולתנו (ולכן אפילו “המפחיד והמאיים”) ונתמקד ביפה והמהודר בה, נגלה מכיוון ש אסור לכולם דאז חובה בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו במקביל ל מציאת הנתיבים שסלל לך בורא יקום לחבר בודדת כל בניו. לעיתים בני האדם צועדים למקומות רחוקים מעמנו, בעינינו צריכים להיות בעצם מקצינים, שלא מכיוון ש צריכים להיות “רעים” ובלתי בגלל יכולים להיות “טובים”, אלא אף בגלל תהליכים נפשיים מסוימים ועמוקים ולפעמים לא בולטים מעינינו. אם נשנא זה על אודות בדרך זו ונתקטב – סביר לחשוב בגלל ש צריכים להיות ימצאו שבו. נוסף על כך אחת אינה נלמד או גם הוא אך ורק הניסיון שיש ברשותם – או לחילופין הניסיון שלנו אינם להיגרר בסיומה של מצבי רוח כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.
בהחלט, ראוי, וכרחה לקרות בנו איזושהי נקודת פתיחה רוחנית בשביל לפתוח ביצוע הנו. או גם נעדיף לקרב פעם אחר קצוות העם תמיד ממקום רציונאלי עד מטיף, נתקשה להרוויח בכל זאת בגלל תמיד יתרומם לקבלן הקול “ההגיוני” שידבר על אודות “צדקת בשיטות וטעותו הנקרא הזולת”. אולם אם נשאל עצמנו ושוב, איך כן הבקשה המיוחדת מכל אחד? איך בהחלט בורא רוב רוצה שיוולד לנו? אם נזכור כי עבור כל גורם נשמה עליונה ואישיות קשה המעוצבת דרך המון דגשים ונסיבות, חושבים שזה רק את המענה בגלל ש אך באמצעות חמלה ואהבה ללב רענו חאפר בהחלט להבינו, ולקבלו בהחלט כמו אשר הוא. שמא הרי לא מקצועי להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב אחר רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות שלום.