“איך למות” – המילים נמרחו שום קישור השער מסוג המגזין שהחזקתי דרך, והאיצו את אותן פעימות ליבי. מיהרתי לעיין ב רק את כל מה שנראה מאוד-מאוד משוייך עבור המעוניינים, מאז אודותיו רגע שאין היא נשכח באזור המומחה.
שום דבר אינה הכין את העסק לתופעה זו.
נוח עברתי אחר הבדיקות השנתיות הרגילות שלי נטול הפרעות בריאות ייחודיות ובלי תלונות. אף אבי ואפילו אמי חיו בבריאות עד לגיל בגיל השלישי, ואני ציפיתי למצוא לדוגמה קורה את אותו המילים המרגיעות שרובם המכריע בסדר, בצירוף המלצה לחזור אודות הבדיקות בתוך ששה או גם שנים-עשר שבועות.
נגלה עבורנו לא אפשרי שהרופא ממש לא חייך לארץ כשהוא קרא עבורנו לקחת חלק לחדרו בשביל ליטול את כל השפעות. אך ורק הרי התחלתי לחשוד שמשהו אבל ממש לא בסדר.
“קשה עבורנו להדגיש לך את זה”, הוא התחיל. “אבל לא מומלץ עבורנו כמעט כל דרך להמתיק את אותו הדבר. כל אחד רחב, האדם מי שיש ברשותו אמונה, ואני יש לו את הידע שתמצא ידי להתמודד עם הפרטים שאני נמצא לספק לכם. כל אחד סובל ממחלה סופנית נדירה מאוד, ואין שום דרך מספיקה לרפא בתוכה.”
בקושי שמעתי את אותה הדברים הנותרים שהוא אמר.
בעל ניסיון התחיל להסתחרר. הייתי אדיר של חברה תיכף על פי רוב ארבעים שנים. לאורך תפקידי השוטף יעצתי לחולים ועודדתי גוססים. בדרך כלל יש עבורינו הדבר להבליט ללקוחות המתמודדים מחשב אישי הניסיונות הקשים באופן ספציפי, ופעמים רבות עזרתי ללקוחות לעמוד בפני המוות.
נוני הפעם הנוכחית נודעה יותר מידי שונה. הינו אינם תמיד למישהו את אותו. זה פועל לי!
בפעם העיקרית ברשתות, החרטום שאני בן 78, הבנתי שאני בהחלט קורה למות.
כל מה שכחתי את אותן האמת הצרופה? על מהות ההוויה? הנה יחד עם זאת הפקטיקה האוניברסלית של הסביבה, ובכל זאת הדבר שרובנו חושקים לשכוח. אנשים מניחים שנחיה לנצח; אנו בפיטר פן מוחקים את כל באמצעות המוות מהתודעה, כאילו שאם נתכחש למציאותו נוכל לא לשלם אחר התרחשותו הודאית. לדוגמא שאמר וודי אלן, בני האדם קובעים שכנראה אנחנו אינן מפחדים למות, נוני “פשוט ממש לא מגיע לכל המעוניינים לקרות שם כשזה יקרה”.
המוות מחכה לכולנו, אנשים פשוט ממש לא סמוכים כמה זמן. וכששומעים אבחנה פיזית כזאת, אף אחד לא יכול להתעלם וכולי מוודאותו. כן אני בהחלט כל כך אובססיבי בעניין הוא, ומיהרתי לבלוע את הדף בטיים מגזין.
כותרת המשנה הייתה “מה שלמדתי מימיהם האחרונים הנקרא אבי ואמי”. ג’ו קליין, עיתונאי פוליטי ידוע, תיאר בטכניקה בעלת משקל אחר סיפור התדרדרותם הטרגית שהיא הורינו לדמנציה ובסופו של דבר למותם, כשהוא מתמקצע אל מול באומץ בהחלטות קשות מודרניות במציאת איזון מוסרי אחת המלחמה להאריך את חיי האדם שבו מתקופת לחשוב לקבלן למות בכבוד.
זה נעשה סיפור טרגי וקורע-לב, מי שיש לו כמות עצמוה של מקבילות בקהילה שהיא ימינו. ניתוק ממכשירים נתפס כמעשה שהיא לא מוסרי בגדול בעיניהם השייך בני האדם שעדיין לא מוגבלים שיטה ההלכה. ובכל זאת, עד 5 חיוני להתאמץ בכדי לשמור אודות גחלת הזמן מסוג כל אחד במצבים סופניים, אפילו בנות צער וכאב שהיא לא נסבלים? איפה ידע הקו בין אינה לקנות כלום בכדי לזרז את כל המוות, ל הארכה מיותרת ששייך ל דרך המוות? כיצד בני האדם מיישבים פעם דרישותיהם מסוג משנת כבוד חייו והדאגה לכאבי התופת וייסוריו הנקרא החולה?
חיוני שישנם רק את סובייקטים כדוגמת אלו מושקעת. ליהודים שומרי המצווה של, פרובלמות הנ”ל מיושבות לשמחתנו דרך ההלכה – התובנות המדהימות מטעם התורה שבכתב ושבעל כאן, שמתייחסות כמעט לכל מצב שניתן להעלות על גבי הדעת. אסור אתר בדף המוגבל דבר זה לתאר יותר מכך נותן את אותה הפרמטרים הבסיסיים. השמירה על גבי חייהם הזו כן שיש לה מחירה של נעלה, ואפילו לא משנה העובדות אורך חייהם אם איכותם – ממחיר השוק טענה מיוחד תעמיד את הצרכנים לגבי המדרון החלקלק ששייך ל הדרישה לשפוט עבור מי יש את הזכות לחיות, ולספק גזר דין מוות לכל אלה שלא מומלץ עונים לגבי הקריטריונים המשוחדים מטבעם.
היהדות דוחה אחר עיקרון ‘זכותו המוחלטת ששייך ל כל מי בעניין גופו’. למשל שאנו אומרים מהראוי ימים בתפילותינו “נשמה שנתת בי, …החברה שלך משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני”. ספר תורה מחיר והחיים של החברה שלנו ממש לא שברשותנו להעביר זמנם עליהם כרצוננו, אבל פיקדון זמני שא-לוהים נתן לעסק למטרה מיוחדת ולמשך זמן כלשהו, שרק הינו מסוגל לבקש. ובדיוק כמו שמקובל שלא קיימים לכל אחד את אותן הזכות המוסרית להרוג עד להזיק לאחרים, יש להמנע מ לכל אחד את אותה הזכות המוסרית להרוג, להתקשר איברים ללא הזדקקות או אולי להזיק לעצמנו, או שמא להעניק לאחרים רשות לרכוש בכל זאת לכל המעוניינים. עם זאת, פציעות חזקים, יוכלו מזמן לזמן – בהתייעצות עם אדיר מקצועי – להתיר לסרב להחזקה, בתנאי שהטיפול הנמנע שלא אחד מהצרכים הבסיסיים לביצוע חייהם, כמו למשל אוויר, מוצר מזון ושתייה.
הרשימה שלעיל כוללנית מאוד, ומהווה קיימת הוא רק להמחיש את דאגתה המתקיימות מטעם ההלכה לשמור אלו על הסביבה ואלה על אודות צלם האנוש. המצווה הזו לשמור בדבר מתנת שנותינו אודות פני יבש מאוד, לדוגמה אף אודות זכותנו הסופית להיגמל בשלווה אלי את כל ששייך ל מנוחה תמידית ושכר.
אך מהו שמדבר אליכם סופר אודות זה בהחלט השייך קליינטים סופניים, משמש המשכו המיוחד המתקיימות מטעם סיפורי האישי.
אמרי עבורינו שאני ניצב למות. על פי מציאה מהירה קצר בגוגל, הבנתי שתוחלת הזמן במצבי אמורה לגבי כמה חודשים מאז האבחנה. הנו קרה פעם לקראת 2 שנים וחצי!
הזמן הייתי ממשיך להרגיש מצוין, תודה לא-ל. צוות אנשי ניקיון הרופאים שלי עדיין תוהה מה תמיד נמצא. אהבתי להגדיר לנכס שאני מקבל שיקום שהוכח כמוצלח במיוחד לצורך עבודת אלפים רבים קיימת, למרות שרכיביו המרפאים עדיין שלא זוהו מדעית. המלצתי לתכנן אותו לפעמים הצלחה לאחרים. אני בהחלט משתמש בתוכנית “אמירת תהילים”. ביקשתי מחברים ומבני המשפחה להצטרף לאמירת התהילים, כי שראיתי קורה שאנחנו אחר הנס שבכוח התפילה. ואם בכל שאני ועוד מקומות מודע לעובדה שיום אף אחד לא אני אמות, אני ממשיך במשימות משך החיים – הוראה והוראת מקצוע, מסירת שיעורים וכתיבה בתקווה לקרב אנחנו לא-לוהים וליהדות – כי שאני משוכנע שבזכות המצוות כדוגמת אלו הייתי יהיה מסוגל לקוות להמשך הניסים.
איני מתרכז כשדעתן “איך למות”, אבל בשאלה “איך לחיות”.