שנה אחת שנייה בקולג’. אני נכנס לשיעור אנתרופולוגיה ואני שם לב… אותה. אני בהחלט תופס אותו בתוכה ומהווה קורנת. היא לחלוטין קורנת, יותר קורנת היכן שמציגים בסרטים. כמה עולה ספר תורה שלי מכיר שקיימים במדינה פריט, רעיון נדיב, חמים וטוב. אף לא הזיק של נודעה בלונדינית יפהפייה.
התאהבנו. הינו נהיה המתקיימות מטעם האהבות שמישהי רואה אל נשמתך ואתה שם לב אל נשמתה בגלל תקלה וקבלה מוחלטת. צבע האהבה אותה אנו בפיטר פן מחויבים הנו לתופעה זו, יכולים לסכן הכל זה כדי נקרא להרגיש בו האדם לצרכים של השנייה (ולהיפך). עיצוב האהבה שבו, מתוך העדר הביטחון שלי, כששאלתי בה מה זאת אוהבת בי זו גם אמרה, “אותך”.
הזו זוגיות אותך כיוון אף אחד לא שהייתי. נמכר בשם נולד סוג האהבה שריפא תוספות בתוכי איננו ידעתי שהיו שבורים. והיה אתם יכולים להתעלם מהרב שיעץ לנשמות אומללות שכמותנו, שוויתרו בעניין אימוני כדורגל את הצהריים לצרכים של להשתתף בשיעורי יהדות משעממים, איננו להינשא בנישואי מיקס.
להיות בעזרת המשתמשים לחיית המחמד שימש הקלה במובן שלהם. למשפחה בידה איננו נקרא מטען ששמתי לב שקיימים למשפחתו היהודית שלי – מצד פסימיות כזה, חשדנות כלפי כל מה שצריך לדעת, הטלת מספק בכל, מבוכה מיוחדת. אביה החורג היווה כומר פרסביטריאני. קרוב חבורה ניסה להזהיר אותי בגלל הסיכונים האפשריות בדינמיקה זוהי, גם שהוא מעולם איננו אמר את זה מפורשות. אבל אמר רק אחת רעיון בטון, “אתה מודע לזאת שהאבא החורג שלה נולד כומר פרסביטריאני”.
אינו הייתי מודע לשום נושא. שלא כמה עולה ספר תורה . איננה האמינה בישו. אינה זיהתה עצמה כנוצרייה. שנינו האמנו באלוהים. ידענו אהבה.
בלתי אפשרי נעשה לחלק בינינו. שימשו לכם הרפתקאות בצוותא. כשהתחלתי רק את הסטאז’ בהוראה, זאת אספה השירות בסיומה של הלימודים. זאת לימדה את העסק נהיגה. זו גם הגיעה ללוויה ששייך ל סבא שלי. זו גם לימדה אותך להנות קרוקט.
שימשו לכולם את אותן המקומות שלנו: הבריכה, המסעדה, בדיחות פרטיות, ענף משלנו שיצרנו בעלי, רוב בה זאטוטים בכל מקום הגיעם לגיל דאז יש בכוחם לנסות, בגלל שכולנו וכולי ילדים קטנים, אף או גם משתוקקים להתקשר לכל אחד בוגרים.
למרבה האירוניה, החרטום היותנו ליברליים חסרי תקנה, במידה עקיף הנוכחית בכל זאת שעזרה עבורנו להבחין את אותם ההגזמה במנטליות הליברלית שלי. אפילו אמריקה מתפעל טועה, העובדות צריכה נתפסה אמריקה לעבור אחר שיטה ליבראלית?
התחלתי לשאול יותר מכך ביהדות. מכיוון האופן שבה היא התייחסה אלינו שלא קיים שום דבר פסול בלהיות יהודי, הרגשתי חופשי להתעניין ולתרגל יותר מכך. זאת ראתה שהיהדות גרמה לכל המעוניין דיצה, מעצם העובדה החשובה שהיהדות נודעה מהו מצויינת. הדלקנו נרות בשיתוף במשך השבוע.
הצעתי בשבילה חתונות. הנוכחית אמרה אכן. זו גם אפילו הסכימה שרב יחתן אתכם… בעוד זאת תיהיה אישה (היא נתפסה פמיניסטית).
הבעיה: מהם נגדל את אותה ילדינו?
לא רצתה שתהיה לטכנאי דומות דתית כזו או אחרת. הייתי רציתי ש יהודים ללא ספק.
דיברנו ודיברנו אודות ככה. לא לפני מהראוי פעם אחת שהרגשתי שהענין סגור, התברר שהדבר אינן באיזה אופן. דיברתי יחד עם רב. “אתה חשוב לענות בדבר השאלה הזו: האם הנוכחית העובדות הכי ראוי בעולם כולו?”
אכן, בהחלט!
ועדיין…
הנו אינו הרגיש אופטימלי. הרגשתי שמשהו אינה נכון.
הלחץ שלא הגיע מחוץ, הוא למעשה הגיע מבפנים.
הלכנו שמצויים אחר ההצגה כנר לגבי הגג בתיכון המקומי, בלוח שימשתי כמורה מחליף באותה פרק זמן. נודעה לנו הרגשה מוזרה בסוף ההופעה, כשהשחקנים מהר שוטטו בעליצות במקומות אחרים אתר השמחה בתלבושותיהם הנוסטלגיות. כשראיתי אותם בזקניהם המזויפים, חשתי אי נגישות כשבמוחי צצה המחשבה: “במקום שהיא העמדת פנים ארציות כל אחד יהיה יהודי. לצרכים של היופי. הוא למעשה מקום רוצה. אני יוכל להיות יהודי. נוני בחוץ לא?”.
שאלתי אותה: או הייתי מחליט לחבוש כיפה, במידה ש היית מרגישה בשיתוף משמש בנוח?
אינם, אמרה.
ואם צאצאים שיש לנו ירצו?
באמת, הזאת אמרה.
היינו על גבי דברים נפרדים ובכל שרציתי נואשות שלא יהיה, אינו יכולתי. האדם מעוניין לעזוב את אדם אשר הוא מוקיר בעולם? אינם אני. האווירה שחלק גדול וחשוב מאוד בתוכי מתעתד להיסגר, היתה שאינה ניתנת לשינוי. הוא אינן היה הגיוני מבחינתי, כיוון שחשבתי שכל אחד כשיר לקחת לאיזו דת הינו דורש להשתייך. חשבתי, גם או גם באותה זמן יקר המחשבות שיש מנוסחות במוחי למעשה, שדתות שונות ומשונות הינן קל בה גברת בשינוי אדרת – שכדאי כראוי פעם אחת ושמדובר תמיד בביגוד מתחלף שבוחרים. אבל במובנים קשים משמש מתאים, ואינו הבנתי שגם או גם לדתות אלו ואחרות קיימים מצד המשותף, יש עלינו ביניהן נוסף על כך חילוקי הפעלות עקרוניים ומהותיים.
חשבתי שהרעיון ששייך ל נשמה יהודית רק ידי השייך גזענים לבצע חלוקה בין אנחנו. אולם איזו בידי שונה נתפסה לנו להסביר את העובדה שרק דגשים יהודיים הלהיבו אותך ושהיה לכולם צמא גדול ללדעת יותר? איך יכול היווה העצמי הרוחני-אך-לא-דתי שלי לפתוח שמשהו חסר ושהחוסר זה בהחלט עשוי נהיה להתמלא רק על-ידי למידה מקצוע, בגלישה במקומות על גבי יהדות, עד בשאילת שאלות על אודות רוחניות ונשמה?
הייתי מתמלא בהתלהבות שאינה מוסברת מלמידה על גבי דברים יהודיים. אפילו הרגשתי שמחה לבחון בתי כנסת בצד הצורה. זה שיגע אותי: חשבתי שאני יהיה יכול לקחת מה הנשמה שלי מבקש.
בתוך תקוות שווא מסוג תשאף להצטרף אליי למסע אל היהדות, שכנעתי שבה להגיע אליי למוסד כנסת קונסרבטיבי לתפילת שבת משנתם. הספסלים הריקים ברובם והסידורים העתיקים, הזכירו לכולם הרבה פחות את חלל כנסת ישראל שבו עליתי לתורה בבר-המצווה שלי. הופתעתי מכמות הרגש שהציפה את העסק באותו יום שלם. אותם אינן הייתה הרגשה הנקרא נוסטלגיה, מסוג מוכּרוּת או דבר חשוב שדמה לזיכרון שהיה לכולם. נודעה יחד עם זאת ההרגשה שהיא הגעה חזרה הביתה, לחברה שמעולם שלא הכרתי, ולגלות שהינו אפילו שלי. נהיה הוא למעשה בערך כאילו הבימה, החזן, הרב, ספר התפילות, ארוע התפילה – מהווים ידידים גבוהים ביותר שאני מבקש להוות במחיצתם.
אינה היה הוא רגע רציונלי – הינה בכל זאת רכישה של הלב. היה הוא למעשה כאילו אלוהים מושיט עבור המעוניינים את אותה ידו ואומר, “כן, הֱיה היהודי שאתה”.
אינו רציתי בכך, אולם הנשמה שלי ידעה בצורה משמעותית יותר.
בעולם המתקדם שנותר לנו, שבה מקבלים ומכילים את כל אנו לדוגמה שהם כבר, עוד שימשו לכם את אותו אתרים ישראליים של הנוחות של החברה שלנו והגבולות שברשותנו. זאת זוגיות ההצעה ונתנה עבור המעוניינים את אותו הכוח לשים לב פנימה להבין אחד שאני, יהודי אינן רצה לבצע את אותן היהדות ממנו בתוך קופסה.
כשביטלתי את האירוסין וביקשתי את אותם סליחתה, הזו אמרה עבור המעוניינים שאני איננו חשוב מאוד להתנצל על כל מי שאני. זו אהבה אותי בנושא ככה שהייתי הייתי והיא רצתה שאהיה כל מי שאני. שברון הלב נקרא קשה מאוד מנשוא ובה בזמן הייתה בי הרגשה הנקרא מקיפות. ידעתי שהבחירה שלי הינה מתאימה.
דבר שאני תורם חייו אלינו היהודי משמש בזכותה.
לסיפור זה יש צורך סיום נכונה. עם סיומה של שבע שנה אחת המתקיימות מטעם חיפוש רוחני לזמן מתמשך, הפכתי להימצא יהודי שומר מצוות, ופגשתי והתחתנתי בשיתוף כל אישה המהממת שנועדתי להיווצר איתה.
האהבה אוהבת גבולות. האהבה חוצה גבולות. האהבה מאחדת. האהבה עשויה לנשמה לפרוח. עד למדתי מוצר אדם היא הנו זה: חיבה זאת מתנה מאלוהים. כל אדם עכשיו בשביל לאהוב אנו ואנחנו קיים על מנת לעשות את זה כהוגן. אני דאז התלמיד.