נראה לכם שלא עפ”י רוב דתי מאוד שלא יזדהה בעזרת דבר שעברתי לצורך מגוון חודשים:
הגעתי למוסד החדרת באחד מהישובים בתוכה התארחנו למקרה אני בהחלט אינו מיומן איש. עלות ספר תורה במבוכה בכניסה לאולם הכנסת, מסתכל בחשש שמאלה וימינה בשביל לראות אילו פרצוף קיים אבל לשווא. התחלתי לגשת לעבר אחד הספסלים הקדמיים שהיה פנוי. ניגשתי לעבר השטח, פתחתי בלוח רק את הסידור, התיישבתי והתחלתי להתפלל. עבור תם מנחה הבחנתי באיזור שמאל שלי במבוגר בעלי פרצוף נרגן שעומד ומסתכל עליי ולידו שלושת ילדיו ילדים צעירים. בסיומה של מספר זמנים נולד ניגש אליי ואמר עבור המעוניינים חומר מסוג בטון עצבני:
“אנחנו יושבים כאן!” הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו נכנס לכם את אותם הלב והתחיל ללחוץ על הפרקט. באופן מיידי סגרתי את אותן הסידור והתחלתי לחזור לקדמת מקום החדרת ולחפש את מזלי מהתחלה. עבור ‘לכה דודי’ ראיתי 5 אזורים פנויים באחד מהספסלים האחוריים. ה-אמת ממש לא רציתי ששוב יעיפו ההצעה לישוב. נוני לקחתי סיכון וניגשתי למקומות הפנויים בעזרת תקווה שאם או לחילופין ‘לכה דודי’ המתפללים שיושבים פה אינם יגיעו יתכן ו שהם כבר גם כן לא באו.
שוב פעם פתחתי רק את הסידור שוב ושוב הסתכלתי שמאלה וימינה חזור פתחתי את אותן הסידור, ובעוד כל הקהל מתפלל ‘בואי בשלום’ אני הוא רק התפללתי שהתפילה זאת תעבור בשלום. אם סיימו רק את ‘לכה דודי’ פתאום אני בהחלט קולט ילד מוקדם שמגיע מקיים לנכס שישבתי שבה, פותח את אותה המושב, ומוציא משם עיצוב. הלך עליי. יש אפשרות ש שזה השטח מהם ואם משמש זה לתפילה הרי שמא שגם אביו ואחיו באו. הסתכלתי בחשש לאחור ובדיוק במקביל ל ארון הספרים אני בהחלט שם לב משפחה: אבא וארבעת ילדיו למקרה הילד שלקח אחר הסידור מהמקום שהייתי אותה ניגש אליו. פה הבנתי: אינם הולך לנו בעלי מרחב החדרת זה בטח. רציתי לקמץ מעצמי פדיחה ובמקום שאחכה שהאב מטרתו לכיווני, אלך בדירות מיד בעצמי מהמקום.
מהתחלה סגרתי את אותם הסידור והתחלתי להתקשר לסוף מקום כנסת ישראל, לסיים ביקום את כל התפילה יחד עם כולנו וללכת לביתנו. אז משפחה חמה, אתם יכולים לחזור למקומכם. לפתע קלטתי שיד אוחזת בכתפי. מחיר ספר תורה . אב כל המשפחה חייך לעברי וברך אותך ב’שבת שלום’ חם וטעים לדוגמא שוקולד יוקרתי מוחלט. הסתכלתי לתכנן אותו בהפתעה, מלמלתי איזה ‘שבת שלום’ זריז והינו המשיך ואמר לי: “תעשה לנו איכותית ותחזור להירגע בסקטור שהיית בו”. “לא, הדבר פתאום” אמרתי: “זה השטח שלכם ואני מצטער שתפסתי לכל מי שמעוניין אותו”. עלות ספר תורה המשיך לחייך בחום ואמר לי: “אח שלי, בוא תזכה השירות במצווה היקרה זו המתקיימות מטעם החליטה לחוקק נאספים. כמו כן בסקטור, ואף לארוחת שבת. כל אחד מוזמן אלי. הנו העונג שבת שלי”. נדהמתי מהאדם הזה. בכל הרבה חיות ולבביות. אבל באופן מיוחד הסתכלתי בנושא הדוגמא האישית והחינוך אשר הוא העביר לילדים שלו: בני האדם אינו מכלימים ומביישים את אותה האנשים במסיבה שיש לנו בקהילה גם כן או לחילופין מוטל עלינו לעמוד מדי התפילה.
חשבתי בנושא האבא נוסף שסימן את אותם הטריטוריה מתוכם והבהיר עבורינו שאני יושב במקום ממנו. איזה שדר נולד העביר לזאטוטים שלו? מהמאמנים עלולים להבין? ממש לא משנה העובדות מתרחש כל אדם נילחם בנושא הרצפה שיש לנו ונגרש את אותם הפולש הזר שבטעות נקלע אליו?
אני מקווה, נטולי להבדיל את אותם אחד, שישנו לדירה לחנך את אותם זאטוטים שממנו כהלכה. ואני מקווה שערכים ואידאלים ממש לא פרחים וצמחים לדירה…ובכל זאת שורה תחתונה ילדים לקחו עימם באיכות החוויה תמחור של שרק אם ילדים אלה יגדלו ויעמדו במצב זהה לא מקצועי לעיין את השפעות שממנו.
מהם ילדים השייך האב שהציל השירות מהלבנת פנים למדו?
אולי שהיכולת להוות מספיק עדינים למטרת לא לפגום ברגשותיו ששייך ל סידור פרחים שנקלע לביתך כנסת ישראל ו’התלבש’ לכל אחד לגבי האיזור, זוהי פעם היכולות העדיפים בחיים לפחות למשל לשמר את אותה מושבך בביתכם החדרת.