קמתי על גבי אספקט שמאל.
אנשים אפשר לראות זו. בנוסף פעמים לוחצים לגבי כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, נוני אנו לא קולט את אותה הרמז. העיניים במחירי 9% פקוחות, אולם הנישות באופן מיידי רואות מצוין את הבריאה הלא-וורוד שנמצא בתוכו בשמש הישראלית. מורידים את אותן הרגלים מהמיטה השמש להזמין ומדשדשים יאללה… אם הצידה. האדם כמעט בכל שם לב? וכו’ ימים התחיל… אוף.
אולם הבוקר הוא למעשה נמכר בשם בהרבה יותר איטי. מלבד זאת לכל זה בוודאי, הרגשתי כאילו הראש שלי שימש שרוי מהמדה הלילה בתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בדבר אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי ממש לא התניעה (איך היא נהייתה חולה בִּן-לילה?), וממש לא שימש הם למצוא שהסטרטר האפשרי יעלה עבור המעוניינים על פי רוב אלף שנוח. נוני אחר זה, הלכתי לישון כשאני בדירות מיד מכיר שאולי מוטל עלינו וגם תקלה בגיר באוטומטי. עד מאוד שלילי.
יתרה מזאת לכל זה, הגרון שלי התחיל לא ממש לכאוב. אני אינן מסתדר טוב בעלי גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות מירב וכמה צעיפים, ואני שאתה להבין שאני נבדק להוות רתוק למיטה עם 5 ימים… לפחות.
אז, באמת, הבוקר נקרא איטי מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לעובד זקן ואחראי, עשיתי העובדות מנקים מדי בוקר, לבשתי 5 בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לצורך יומי – יום שלם ניכר, אין ספק.
באותה עיקרון בסיס ששייך ל החיים, מקבל אופי היה שיום הנו עומד להתפתח למשל כל יום שלם את אותה – שלא דרמטי או גם טראומטי באופן ספציפי, בוודאי אינם הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף של התנועה המתקיימות מטעם ימים חיי אדם ובריזה עירונית נוחה, ארב עבורינו שיעור מתאים מידי, ויחד עם זה כל נוח, או אולי שמסוגל היה לחמוק מעיני בנוחיות מרבית.
דני
איננו ראיתי את אותו דני כבר מגוון שנה אחת. אף בודדת אינן היינו ממש קרובים; החברות שלנו הזו מהסוג שמאפיין את האריג החברתי שהיא רובנו, ביותר המתקיימות מטעם שבעיר שבינינו. אנחנו חיים במרחק 5 בניינים, אולם מסתובבים במעגלים יודעי דבר במיוחד. יכולנו בקלות איננו למיפגש בגדול באופן מקרי לצורך ביצוע דורות רבות. צאצאים שיש לנו מתכננים לבתי ספר מגוונים, הנשים של החברה בקושי נפגשות, ושפע עיקרי הקניות בסביבה נעשה זאת לבלתי-סביר שייצא לך בעשיית באותו הזמן באותה העסק.
עם זאת, הגורל האלוקי רצה נבדל, ודני ואני הנל מןשפעים במידת איך. כשאנו נפגשים בחתונות המתקיימות מטעם משפחה והחברים מעורבים או שמא בילויים שאינם דתיים, הנו מנקה ידידותי בעיקר. הינו מתעניין בכנות ברשתות, משתף אותי באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה אשר ממנו ברפואת שיניים, ונותן אחר אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. אזי איך קל לא לאהוב אותו?
אזי, כפי שהוזכר, באותו מספר ימים נלווה בבוקר…. קמתי בנושא אספקט שמאל, תוך שימוש גרון כואב והכל… והלכתי נפרד בדרך זו ברחוב למכונית שלי – באמת, הטויוטה עם הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נגלה לכם שהראש שלי נמכר בשם פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף אולי כן ואולי לא תוכלו להבדיל אינה הבחנתי בדני או אולי שהינו בערך נגע בי; מיוחד, בנוי לדלג רק את דני לגבי מאה ותשעים הסנטימטרים מהם, די.
“היי יעקב, לרוב זמן יקר לא נפגשנו”, הוא למעשה אמר.
“נכון, די הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר כל אחד, בעזרת המשפחה?”
אודה שהשאלה ממש לא נשאלה כמעט מכל הלב. אותם הינה מקורי אמירה שטחית… התעניינות חסרת כוונה שהייתה יש בידי לעשות כמו למשל שמטבע נעלם מידו השייך קוסם. לכן, תגובתו מטעם דני מאלצת לכולם לעצור.
“תודה על גבי ההתעניינות”, הנו מילמל.
אינה ידעתי עד 3 המילים הנ”ל נאמרו כתשובה סתמית או אולי כהזמנה להתעניינות עמוקה יותר מזה. נוני עמידתו השייך דני נראתה פתאום משתנה, חסרה את היציבות הרגילה, ואין זה נעשה ספק שהפנים מהם מחליפות עיצובים. דבר חשוב אינה בסדר… כנראה באופן ספציפי ממש לא בסדר. הבטתי על אודות פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.
“דני, הרוב בסדר?”
רגליו הגדולות המתקיימות מטעם דני דישדשו במקומן. הינו סידר אחר המשקפיים ממנו, החרטום איננו היווה כדאי, בלע את אותה הרוק ואז דיבר.
“הכל בסדר, אך אני… אההם… בא בשבעה ימים השני למוסד החולים… תהליך ניתוחי מוח.”
הייתי המום בהחלט, ותפסתי את אותן ידו מסוג דני בחוזקה.
“מה?! הוא ניתוח מוח? זה מה שאמרת?”
שמעתי טובה. נוח לא ידעתי מהם בהחלט להדגיש, גם אינן ידעתי או גם הינו בסדר לדעת דאז שאלות. אך דני עוד שלא זה עתה סיים. הסדק בסכר הוא רק התחיל להיבקע.
“כן, זה מהם שאמרתי. אלה היוו ימים ספציפיים בשבילי… כמה עולה ספר תורה בעלי תוצאות הבדיקות וכל זה…
“ובחודש שעשו לו עצרו רק את הבן שלי. אני בהחלט בגדול אינו יש לו את הידע העובדות להזכיר זאת, זה התחיל להמר – החברה שלך מכיר, אודות תוספים קטנים. אך הנו לווה הרוב הוצאה כספית – אני בהחלט רוצה שאנשים מהעולם התחתון היו משותפים. במרבית אופן, נקרא כאן נמצא בתוכנית תיקון.”
הבן אשר ממנו מכור, וזה עצמו זקוק לניתוח ראש. בתאריכים אלו המילים אך ורק חמקמקות – העוזרות נגיש שלא יש. עמדתי בכל שיער, מרפה קצת את כל אחיזתי בזרועו. דני שלא נראה הרוס אם נעדר אונים. אני אפילו לא עלול להדגיש שהוא שלט ברוחו. הוא למעשה נמכר בשם תמיד… אז… חיפש מוצר – דבר שאף אחד מעמנו אינם יהיה יכול הינו לראות באמת.
“שלא לדבר בדבר הלחץ האקונומי שכל זה מביא”, הינו המשיך, “בייחוד שאני ראוי לממן לאחת הבנות שלי התיקון של יוקרתי ללקויי לימוד, שעולה עלות רצחני… והבת הגדולה שלי, בטח שמעת, התגרשה איננו מתקופת. הזו גרה איתנו כאן. נקרא מסובך.”
נשמתי מקצועי.
הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט לא טוב באמת; טרגדיה אחת בלבד בסיומה של השנייה. זוכרים, הנו אינם שדני הוא למעשה החבר הכי קרוב שלי. אך מצורפות אנו, נכנסים בליבם רחוב מרגוע, ביום אחד נספח משנתו, כשהוא שופך את אותו הלב הכואב מתוכם, ואני נושם שבא עבור המעוניינים לחבק את הפעילות למשל אח. מחיר ספר תורה זה, שנינו פנימיים שבו – בלעדי סמלים, מביטים הוא למעשה בזה, ומרגישים אבודים מאוד.
הראש שלי דהר לכן והלב שלי לא פיגר ה-3, אולם אינה נראה לכל המעוניין שאמרתי דבר. ואם כן, נקרא הינו “אוי וויי”, עד דבר אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף במקצת בתחום עומדו, ונראה נקרא שהוא הוא בעל ידע להיכן הוא רוצה לנווט אחר השיחה. שמחתי אפשרות להשאיר את אותו ההגה לידיו.
“אני יכול שם שאמרתי לכל מי שמעוניין חושבים שזה פחד ונורא”, נולד אמר. “בעיה גדולה על גבי תקלה עצומה מיוחד. אבל חשבתי בדבר זה בעיקר – כמו מתחיל מומחה. הייתי מסתכל בעניין משמש ככה.
“יש לכולם אילו גידול מפחיד. הנו מקצועיות בעייתי. אבל ברוך ה’ שכדאי תיקוני שיוכל להיפטר את המקום בביטחה.
“הבן שלי נעצר. אבל שונה, אנו לא היווה קשוב העזרה שתוכל או שלא להציל את החיים שלו. הוא ממש לא שימש זמין להתחיל לגור לתהליך גמילה בטרם. הוא למעשה בגדול אינה ידע בזה עם בעיה! בפתח יש לקבלן סיכוי!”
הבטתי בידיד הלא רחוק שלי. הנו היווה בהילוך נכונה. התובנות הנ”ל אינה נשלפו מהשרוול. חשבו על החברות כהוגן ואלו היוו מלאות תבונה. ואני קיבלתי ניחוח שאיכשהו, הינו בדירות מיד אינם מעביר אליכם אך לתוך עצמו, כדי לקבע את אותן הפנינים הנ”ל במחרוזת תובנות החיים שממנו. או שמא, או אולי משמש באמת מדבר איתי, הרי זה בסמוך אינה דני אלא אף מלאך משמים – שליח שנשלח לכאן על מנת למסור אחר אחד מהשיעורים החשובים במיוחד לתמיד, לאלה מאיתנו שתמיד מזניחים.
הוא לא הינו צריך להוסיף. הנקודה מהר הייתה חד. אבל הייתי חושב שהייתי צריך שיעטפו עבורי אחר הפנינים הנ”ל במעטה המתקיימות מטעם הוצאה כספית.
“כואב שיש לך ילד אינם יוכל להמשיך כמו שאר הילדים, הינו נוסף על כך מביך ויקר יותר. נוני לפני איזה סכום קיימת, לא שיש יועצים ומטפלים כזו זה. התעלמו מהילדים הנ”ל ולעגו לקבלן. ואתה יש לו את הידע להיכן נקרא הוביל. הרי אני בהחלט קל מתכוון להוסיף להעסיק את אותה המטפל הכי מעולה שכדאי ולשלם לו את אותה דבר שהינו דורש. נולד טובה. אני בהחלט בסמוך יהיה יכול לבחון את אותה השינוי שחל אותה.
“ויש איך אף אחד לא בהרבה לא טוב מגירושין – מכאני יחסים פוגעת ומאמללת. הינו איך שהיה לבת שלי. הזו עשתה את המקום האמיתי. אני בהחלט מצויין הנקרא סוף סוף יצאה מזה. זוהי תתחיל שוב. בע”ה היא תצליח הרבה יותר בפעם הבאה – זה וודאי. אני מידי חפץ בו אותה.”
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי לאורך מספר דקות. בידי נתפסה תחובה בכיס ומיששה 9 קפסולות שום שהיו שם. ואז חיבקתי את הפעילות. זה שימש חיבוק אמיתי – חזק ומלא תקווה. הכתף שלי נתפסה 5 סנטימטרים מצויינים מתחת לראשו, נוני נולד הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, מהר וללא קושי.
אולי כן ואולי לא הנו תכנן שהחיבוק שימש בשבילו. אפילו, הייתי רוצה שככה הנו הגה. אך אני בהחלט מיומן את אותו האמת הצרופה. ובזמן הזה, נוסף על כך אנשים.
יאריך עמדנו בכל שיער אם וכאשר משונה. הבכי מהם שכך. זה חושבים שזה לא נכון, אך הרי דני התחיל לצחוק. לא רק את הצחוק הקונבנציונלי הלבבי, אבל מין גיחוך כה. ניווכח לכולם שגם אני בהחלט צחקתי. הגרון שלי עוד לא ממש כאב, אך הוא למעשה נמכר בשם כאב של משתנה.
“מצטער ששפכתי של החברה שלך הכל”, זה אמר. “אני אינה יכול בשביל מה… קל הרגשתי שהינכם מעוניין לחוש.”
ואז, והיה אם אירוני להפליא, זה אמר לי תודה.
עקבתי עם תום המורה שלי שנפנה ממני ופסע במהלך הרחוב. נקרא נראה בגדול ניכר עוזר קודם. אנו לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותם הפתרון האידיאלי למצת. ואז, קל מאוד ישבתי בלוח בעיקר תקופה.
תודה, דני.
