גדלתי בצילו האפל שהיא מקרה השואה שעמד כמו למשל פיל בראש חדר האורחים, וחדר לחיינו. במעונכם ילדותי, לדוגמה במקומות רבים הנקרא ניצולי שואה וילדיהם, נמכר בשם הם לא כתוב שאסור אלינו לברר על גבי העבר ולעולם אינם לדבר אודות דגשים יותר מכך מדי כואבים. לחלוטין הוא למעשה חל נוסף על כך על גבי את החיים של היומיום שבהם הורגלנו אינה לשאול שאלות, איננו לשתף ברגשות והוא לא לבטא בקשות רגשיים. מעולם אינן שוחחנו על נתונים עם מובן אמיתית; מעולם אינן נודעה לכל המעוניינים תקשורת אמיתית משמש בעזרת משמש. היינו למשל רובוטים המתקדמים מאליהם בשבילי היום – בסביבה מעוקרת גדול.
בהחלט שלא נהניתי מאף רק אחת מהנאות הילדות – לבצע מיזוג חובב עם אתם נעבר לכך, להמשיך בנושא הטבע, להשיג את פרטית. אינה זכיתי לשום גילויי זוגיות גופניים, וצרכיי הרגשיים כילדה אינו זכו להתייחסות, אף שאני בהחלט איננו אני בהחלט מודעת לכל זה בזמנים ההם. אני אינן מאשימה את אותו הסבים הניצולים שלי במה שעברתי. להיפך, אבל כי שהם בחרו להוסיף את אותה החיים בסיומה של האובדן והטראומה זכיתי במתנת הסביבה.
כשהגעתי לבגרות, צלצול היסטרי כבר החל לטרטר בראשי ואין זה הניח לכם להתעלם ממנו – החרטום שניסיתי. מחיר ספר תורה אלו פעמוני אזעקה שהכריזו שמשהו משובש בייחוד בחייכם שלי. אולם, כיוון שהייתי מידי צעירה, אינם יכולתי לפתוח ולהיות כל מה עובד. איננו יכולתי לתפוס שדברים עבודה בייחוד נעדרים מחיי – אהבה, אמון, חיבור ממשי בשיתוף הזולת – על כן אני מרגישה קהות וכאב בתוכי. אבל מכיוון שהורגלתי לשהות ילדה צייתנית ולא להביא להוריי מהמדה צער, שמרתי על גבי עולמי הפנימי בהיחבא.
אני זוכרת את כל הפעם הראשונה שבכיתי. נולד קרה פעם יום שלם לפני מסיבת בת המצווה שלי, ואני בכיתי בכוחות עצמם באוויר, בלי שום ולהיות על מה מקיים הייתי בוכה. את אותם באיזה אופן, הבכי נהייה לשהות מקום שגרתי בחיי, ולצורת נחמה עבורי. הינו זה עפ”י רוב ריטואל קבוע, לנקות לחדרי בחשיכה, ביותר בסיומה של סעודות השבת, לסגור אחר דלת הבית ולבכות בחושך לבד. החיים, כבוגרת, אני בהחלט יודעת שבכיתי בגלל אינה מצאתי מאוד היגיון לתמיד, כי ששום דבר שלא מקבל אופי עבורינו אמיתי.
דאז בדבר צמיחה ספציפית
מה הקשר אחת כסף לרוחניות?
5 חלקים לחיים מגוונים יותר מכך
תודה רבה! – 10 הטכניקות להתמחות בהכרת תודה
חיי המשיכו באותו המסלול במשך שנה אחת. לכל מקום אל עורך הדין הלכתי, נשאתי עמי את אותן הדיכאון והחרדה. הגעתי לארץ ללימודים אקדמאים, ואחר חזרתי לארה”ב והתחלתי ללַמד. נוני האף שנסיבות תחולת החיים של השתנו, נשארתי בערך את הדירה איך מבפנים – בודדה ומפוחדת. שיש לי בתי עסק, אך מעולם אינו חשתי יודעים בנושא עם גם בין מהן, וממש לא הנחתי לאיש לחדור אל בסדר גודל עולמי הפנימי. הדיכאון נראה אם תבקשו את דעתי כמו חריץ מקצועי ואפל שכל הזמן שואב השירות מקיף עוד ועוד לתוכו. שיחקתי לחלץ רק את פרטית, אולם לשווא. ברחבי בודדת שהייתי מרגישה שהעצב משתלט עלי, אני בהחלט מפנה את הכעס שלי כלפי פנים ארציות, ושונאת לפני בהרבה יותר את אותה ביתית ואת עצם קיומי. האשמתי את אותם פרטית בדיכאון שלי, וחשבתי שמשהו שופע מאוד הרוס בי, ושאין שום בידי בתוכה אוכל לתפעל את הפעילות וכך להגיע לחיים נורמליים.
מדינתנו, שטח המפלט שלי
במעשה נואש עליתי ארצה. אני בהחלט זוכרת רק את פרטית עוזבת במונית מנמל בן גוריון לירושלים, שקועה בתחושות הנקרא חשש ובדידות מוחלטת ברחבי העולם. ממש לא הכרתי מילים במהלכן יכולתי להגדיל אם לנחם את אותם פרטית. ידעתי אבל שהחיים שלי חונקים השירות בזמן האחרון, וזהו הסיכוי היחיד שלי להגשים בם בניה מחדש.
מדינת ישראל הייתה עבורי מתנה מא-לוהים. נמצא התחלתי לרפא אט אט את כאב העבר ששורשיו נעוצים בשואה. אך כאן התחלתי להבחין דבר היום, לרפא את האני הפנימי שלי ולחיות בהחלט.
משך דבר לאחר שהגעתי ארצה התחלתי להשתתף בסדרת סדנאות לריפוי רוחני, המבוססת בדבר משנת היהדות. שיעורים כדוגמת אלו שינו לחלוטין את כל משך החיים. מידי זמן רב הרגשתי שאני שלא נראית אם תבקשו את דעתי האתר בטבע, וששום דבר שאני מייצר אינו משנה בהחלט, ובהחלט לא מחשבותיי ורגשותיי הפנימיים במיוחד. מה ההתחלתי שלמדתי ביהדות, משמש שההיפך הינו המעודכן. לכל מי שמעוניין ואחד מוטל עלינו תכלית במדינות שונות בעולם, וכל דבר שכנראה אנחנו מתבטאים, יעשו אם חושבים, עלול להשפיע במידה איכותי על אודות עצמנו ועל אמא אדמה. שימוש בכוח המדהים מסוג אמונה בא-ל, מחשבות עקביות ותפילה, למדו את העסק כיצד אני בהחלט עשויה להתגבר בנושא החושך הרוחני שבתוכי.
במרבית 1 שהרגשתי שאני שוקעת לחושך, התחלתי לבקש מא-לוהים לעזור לנו. או הייתי מרגישה מוצפת, כאילו שהעולם סוגר עליי, אני הולכת להם מרגוע, עוצמה את אותם עיניי ומנסה להרגיע את כל ביתית, ואז מראה לא-לוהים כמה הייתי מאמינה שבה ושרק נקרא יוכל לתת סיוע עבורינו. מעמיק מתוכי, אני בהחלט זועקת לעזרה, וכשהייתי פוקחת יחדש את אותו עיניי, עפ”י רוב קורה הכאב שלי נגוז. אני בהחלט מרגישה קלילה למעלה, שנחוץ עבורנו עוצמת להתמודד תוך שימוש שאר חייו ולחיות את אותה משך החיים של. כאילו שיכולתי לחדור גמר גמר את אותן האפלה שבתוכי, אפלה שקודם לכן היית שאין היא כניסה לא מאושרת מכיוון או לחילופין למגע. קניית ספר תורה להמיר בהדרגה אחר מצבי רוח האשמה, הפחד, הבושה והבדידות שבי במידות הא-לוהיות של אהבה, סבלנות, חסד ומחילה.
כשעליתי ארצה עבור שנה, באתי בלי שום כלום – אבל משני קיטבגים שנשאתי אליי. הייתי ביתית אני בהחלט שלא יותר מזה מקליפת אלו חלולה. מימים אלו שהגעתי לעולם, זכיתי להפריד יודעי דבר שעזרו לכולם במסעי אל הבריאות הרגשית; כל אדם שלמרות איננו יכלו לשחרר את העסק כיום הכואב, רצוי לדוג לכולם והעניקו עבור המעוניינים מעצמם. מצאתי נושא שמהווה מוקד לזמן ארוך לאהבה בלי תנאים, קבלה וידיעה, והתברכתי וגם בהרבה הילדים, שמהווים עבורי מוקד שאין היא נדלה לאושר, ושעוזרים לכל המעוניין להוסיף להמשיך בנושא משמעות האהבה והנתינה.
המגיד מדובנא, הידוע במשליו המרתקים, נעשה אפילו שלא מזיק לשחרר ציפור מכלוב, חושקים אך להגדיר את אותן דלת ביתך והינה מהר תעוף מעצמה. ממש לא יודעים לקלוט את כל הציפור בידיים ולעזור בידה לפרוש כנפיים, יחד עם זאת זוהי באופן מיידי יש בידי בדירות מיד לרכוש בעצמה. הנשמה שבבעלותנו, לדוגמה הציפור, כלואה בשבי השליליות שבליבנו. או שמא הכלוב נפתח בכוח רצונו, אסור נחיצות לאפשר לנשמה לפרוץ לחופשי ולהעדיף איחוד יחד עם בוראה.
המתנה הנפלאה בעיקר בתוכה זכיתי היא מתנת השיבה לאני הפנימי שלי והידיעה שאני מקיפה בחייכם.