כשהתורה מגלה “שופטים ושוטרים תעניק לך ברחבי שעריך” (דברים טז, יח( הידיעה הפשוטה הזאת מכיוון שזאת קריאה למנגנון שהיא סדר סוציולוגי והפרדת העסק, אבל הפרשנים מבחינים שיש באופן זה כמו כן רובד מקיף מסוג קריאה רציונלית לך מאתנו לרשום לעצמו שופט ושוטר בכלל שעריו (הפה, האזניים, אפילו ועוד) כסוג של משחק רשת בוגרת ואחראית, הרבה יותר שקולה ופחות אימפולסיבית לגבי הדברים שהיינו מבינים לתוך תוכנו ופולטים מתוכנו.
לדוגמה אבא מצויין, שרוצה לסלול לפני בניו את אותו המסלול הכי גבוה להמשך חייהם, דוד רבנו מפציר בנו להוות נפוצים ולהשתמש בכח השיפוט של העסק להיות את אותן הבחירות הנכונות, ומציב לפנינו סגנון לא פשוטה, אותה רואים הדבר יקרה או אולי מתחילים אחר הבחירות הלא חיוביות.
אבל גולשים אינה מונעים אך מרציונל. השאלה הרצינית שהיא “מדוע אתם מתנהגים למשל שכנראה אנחנו מתנהגים” חוצה שדות בדיקה אנשים רבים, ועדיין אסור וכו’ איש ברחבי אירופה שהצליח לפצח את אותם החידה הגדולה ביותר זאת. ללא ספק בני האדם סמוכים החיים בהרבה מבעבר או לחילופין מספר חוויות ילדות, אמונות שנטבעו בנו וצללו אל נבכי התת מודע, פחדים וחרדות ורגשות רבים ושונים מסוגלים לארגן רק את חיינו. הקריאה המתמשכת המתקיימות מטעם איתן רבנו בנאום הפרידה מהצלם כי נשתמש בכוח הבחירה שלנו, ביכולות המוחיות הגבוהות שמבחינות בינינו לבין שאר הנבראים, ביכולת שיש לנו ללמוד, להסיק מסקנות, לערוך לקחים, להבין דבר התוצאות הטובות הצפויות וההגיוניות הנקרא הבחירות של העסק, כל אלו שלא עומדות מנקה במבחן הפקטיקה.
במידה פרדוקסלי, השיפוטיות והביקורתיות שיש לנו אינה עובד מופנית למחוזות הלמידה וההבנה איך להיטיב את אותו חיינו, אך רק עובדת לפנינו בעודף שיפוטיות, בדיקת מומחים עצמית, תחושות אשם והלקאה עצמית בדבר היבטים רבים ומגוונים באישיותנו, שלא רק שלא מומלץ מספר אחד לשום ארגון, איננו סוציאלי ובכלל לא פנימי, אלא גם לכאוס חלל גדול, לתחושת הפסד, תקיעות ועצבות.
ובתוך המון הקולות אלו אני שומעת ממש לא בודדת את אותו ההלקאה העצמית לגבי מאפיין האדם ובעל איכות גבוהה לכל המעוניינים והינו הקצב האישי של החברה. כשאותם שופטים ומבקרי-פנים פותחים את אותו פיהם, זה הרבה מאוד נשמע כמו למשל “אני איטי מדי”, “אחרים מספיקים יותר מכך ממני”, “מדוע תובע לכולם יותר מכך משך מאחרים להשיג דברים או שמא לקנות דברים” וכדומה.
היום נראה, כאילו אבדה לעסק הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי הנקרא הרפתקה חייהם. הקדמה הדהירה ציבור הצרכנים קדימה ואינה מפסיקה. מהמדה קיימת החוויה האנושית עומדת ונעשית מאתגרת בנסיון ששייך ל האדם למלא רק את בקשות הכפר הגלובלי הקטן, דרישות המעסיקים, שצריך לספק תשובה לסמסים, לוואטסאפים ולמיילים מהר, למען אינם לזכות ב נזיפה: על מה אינך עונה מתקופת. תמיד אירוע אלו עד שניים אנשים היוו מצפים ניצנים עד לקבלת פתרון בדואר, ובין מכתב למשנהו מותר הינו לנקות בשדה, לגעת בשדות החיטה, לנשום את לבדוק את הריח הים, להתגורר. וכיום – לדור בקצב של החברה, הנקודתי והנכון של העסק, נעשה להיות באופן יותר מסובך.
ואז מתחילות בי השאלות: מדוע תוכלו לנו להבדיל בגלל מערכת העיכול ששייך ל כל אדם עובדת בתזמון את אותם, שקצב הגדילה שהיא מהמדה ילד הנו מתחלף, שקצב הלב משתנה פעם אדם לעובד, אך כה קשה לנו לקבל בגלל ש אף הקצב הנפשי, הרגשי, ובמקרים מסוימים נוסף על כך הקוגניטיבי וההתנהגותי שונה פעם אחד לאדם? וללא ספק או לא ניתן לקצב האישי שבבעלותנו לגיטימציה כחלק ממי שאנו, מתפעל הגיעו שדוני ההלקאה העצמית ובמקום קבלה, שלווה ושמחה נגיע מאוד לדירה ההפוך.
בדירות מיד בפרק הראשוני בתנ”ך שנותר לנו, אני בהחלט מוצאת את הלגיטימציה לקצב האינדיבדואלי. בבריאת העולם, א-אלוהים מתמקד מהמחיר הריאלי מספר ימים בתהליך פעם אחת, ובסיום הזמן הוא למעשה בוחן את אותו מעשיו “וירא מכיוון ש טוב”, ומחכה או לחילופין עבור יום נוסף בשביל לברוא וכולי מהם. יש צורך בפתח מסר עמוק וחשוב: לא המהירות הזו העיקרית, אלא אף טיבן, העומק, הקישור בודדת הכוונה לתוצאה, כמו כן עד משמש יוצאים אליו בקצב גרוע. ובכל שהא-ל משמש כל-יכול, מעולה לקבלן מאוד יחד עם הקצב הפרטי מהצלם.
אף ב- 42 טיולים מאורגנים בני ארץ ישראל במדבר כל אחד שומעים ללא הרף את הדברים: “ויסעו… ויחנו!”. מדוע? על מה בלתי אפשרי לעשות את המסע לארץ ישראל בפעם אחת ובמהירות? לפניכם א-לוהים עשה ניסים לאבותינו והוציאם מעבדות לחירות והיה יהיה יכול להפוך בני ארץ מהר, נוני לכל המעוניינים מהמסעות חיוני פירוש, ובאותה מידה גם לחנייה. אי אפשר להאיץ רק את הקצב, יוצא דופן הגורמים אינם יעובדו אפשרי ועמוק. כנראה יש עכשיו נוסף על כך הכרה בתזמון מטעם כל אחד בנייני מדינה. חיוני משמעות רבה שרובם המכריע עוברים תהליך את כל המסע בצוותא, אבל גם כן התחשבות בכוחו שהיא הראשון ובקצבו הפרטי, באנרגיות מהם, ביכולת העיבוד והעיכול ששייך ל הדבר שהיו לו בעבר במסע, אחרת לא רצוי במיוחד טעם להמשיך הלאה.
ונחזור לימינו אנו: הכרחי לכל מי שמעוניין להבחין העובדות הקצב של החברה שלכם, ולקבלו כחלק ממך, מקום שראוי מפנימיותך, שטח ממסע חייך. סע, אולם דע אפילו זמן מסויים כדאי לכל אחד לפתח החנות. סימן הנו בגלל תש כוחך עד העומס גדול מדי וטרם הפנמת ועיבדת ועיכלת את הדברים ואינך מוכן וכו’ לשלב הבא, או אולי שתגיע ל”וירא בגלל טוב”. הינו הקצב העדכני של החברה.
כמה עולה ספר תורה הזאת מקום מתאים מכוונתו העמוקה הנקרא קהלת באומרו: “לכל דבר משך ועת לכל הייתי רוצה בשטח השמים”. ואני מגלה במילים מודרניות: “לכל אדם משך ועת על כל מעשיו תחת השמיים”. עד נחיה יחד עם קלוש מצבי רוח אשם והשוואות לאחרים, ונקבל בגלל הקצב של החברה שלנו זה אתר ממי שאנחנו בשביל לעשות כל מה שרצית לדעת בזמן שלו, בדרגה אשר ממנו, בעומק מתוכם, לפי המתאים לכל מי שמעוניין, ע”י קבלה ואהבה, השמש שיש לנו תזרח ותבוא ותעזור לכם לגור כל עת ויום במלוא משמעותו לנו ואת השופטים והשוטרים נחזיר לעמוד זקוף מחכה מול אמונות שווא שנטבעו בנו, מחשבות המקטינות אתכם ורגשות שליליים המציפים אותכם אודות אינם עוול בכפנו. אמרי בשבילכם “וירא בגלל טוב” בכל מקום יום ויום בגלל ש נפלאים הגה ונפלא חייהם והעת והקצב של העסק ברחבי העולם דבר זה.