משמש אבל רץ במשפחה של העסק, אבל הדיכאון זה מחלה ערמומית ומהווה עשתה את אותם עבודתה החתרנית בלי שאיש יאפשר שלה בלוח. בילדותי, האדם אמר שלאבא שלי מוטל עלינו דיכאון – באתר זה ‘היו לו מצבי רוח’. סבתא שלי, שלא הצליחה לקשור את אותן עצמה די פרק זמן בכדי לבשל ארוחה, תוארה כ’תמהונית’.
אבל דיכאון קליני? איננו במשפחה שלי, תודה ענקית.
כשבגרתי, אני בהחלט מפלסת את אותו באמצעים ברוב הימים מבעד לערפל שהיא כאב רגשי. מחשבות שליליות שימשו מייסרות את העסק כל הזמן: אני אינם שווה משהו, עצלנית וטיפשה, בלי שום תכונות טובות לפיצוי. שלא ציפיתי לדרוש אחר חן לדעתי איש, מפני אפי’ לדעתי פרטית שלא מצאתי חן. מעולם איננו חשבתי בסכומים בדבר התאבדות, נוני הנ”ל הינו לנו מחק קוסמי מגוון, הייתי משתמשת שבו על אודות באופן עצמאי.
מאמר בעניין קרוב – אזי מדוע לחיות, בעצם?
על פי הפרוטוקול המשפחתי, שלא קראתי לתופעה זו דיכאון. שמו של אמרתי שנחוץ עבורנו ‘נשמה מטעם אמן’ – סמל שהעניק גוון יצירתי מהמצב נפשי כואב בייחוד.
כמו כן לכל זה, התמודדתי בעלי פרובלמות רציניות לתמיד האמיתיים. שיש להן השתנ כימותרפיה לא הצליחה. נקרא נלחם במחלת הסרטן במשך שנה, נוני ילדינו שיש ילדים קטנים באופן מיוחד כשהוא נפטר.
לצורך עבודת זמן יקר איך תליתי רק את מצבי הרוח שלי בנסיבות משך החיים. אני אלמנה בת 34 יחד עם 3 הילדים – אנו נהיה מגיע מזה לדיכאון! אך התירוץ דבר זה הלך ונשחק בעזרת השנים.
יום האדם קל עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי לצורך עבודת שלושה זמן רב שאין בהם גורם נאה. ילדים צעירים שלי ניסו להחביא רק את דאגתם, אבל אני ראיתי כל מה הדיכאון שלי מקיימת לשיער – ועשיתי דבר שהייתי עשויה לקנות באופן מיידי מזמן: הלכתי לרופא.
הוא למעשה שאל שאלות, עלות בדיקות, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, אולם התביישתי איננו אני בהחלט ‘מספיק חזקה’ על מנת להתגבר אודות הדיכאון בעצמי.
הוא נזף בי כשאמרתי לשיער את זה. “הדיכאון של העבודה נובע כפי הנראה מחוסר איזון כימיקלי”, נקרא אמר באופן חד משמעי. “זה לא פחות ממשי מרגל שבורה”.
אז התחלתי להשיג את כל התרופה יחד עם רטינה, ושבוע אם שבועיים את אותן באיזה אופן, איכות החיים שלי התחילו להשתנות. הכאב הפנימי נעלם, התאדה כמו טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להיות בעזרת זאטוטים, להכין פגישת היכרות, לצאת לסיבוב.
הנו נגלה לדוגמא נס, אולם איננו נהיה אחיזת ניתוח לייזר בעיניים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – אך אינם. כל טיפול התרופתי נוח שבו תום לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן אחר רגשותיי. נשארתי אני בהחלט.
בגדול, הינה אותם הפעם העיקרית ברשתות, שחשתי חופשיה להוות אני באופן עצמאי. נטולי המחשבות השליליות וסחרחרת הרגשות, אני בהחלט אני בשליטה.
תרופות ורוחניות
תוך כדי כמה שנה אחת הרוב נהיה בסדר. התחברתי לקהילה דתית בחדר מגוריי והתחלתי בהדרגה לבוא למסורת. אביזרים עיקריים בחיי התחילו להיות שונה. לסיכום הפכתי לאישה שומרת מסורת ומצוות – ואהבתי הנל.
למעשה, כל כך אהבתי זאת, או גם שהפסקתי לקבל כעת אחר התרופות. בזמן מגוון שנה אחת שמרתי לגבי איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי אינה כי אם נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, נמצא עליכם לכולם אחר אלוקים לתמיד – ומה עוד הייתי צריכה?
הכל נעשה נפלא לצורך עבודת זמן מסויים. אבל אט אט רגשותיי החלו להתנדנד ובסיום יחדש מצאתי אחר ביתית בקרב הרופא המטפל. או גם בפעם העיקרית שימשו לי רגשות אשמה, הפעם לחלוטין התביישתי – בדיוק שהייתי חלשה, אלא אכזבתי את אלוקים.
סיפרתי לרב על גבי הכישלון שלי. “איזה מין יהודי ראוי תרופות בשביל לשמוח?”
הנו אמר העובדות ששיקף מקרוב את אותה עצת הרופא המטפל. “אילו נקרא לך סרטן, ה’ ירחם, במקרה ש היית מקבלת טיפול?” וכשהנהנתי הוא המשיך. “אז מהו ההבדל? במידה ויש בבעלותכם בעיה גופנית. אלוקים מקווה ממך לטפל בעצמך. בעצם הוא מצווה עליך לעשות זה.”
בטחתי ברב שלי, הרי שמעתי בקולו. כמו כן, התחלתי להבין שעם נוגדי דיכאון או שמא בלעדיהם, יש צורך לכולם וכו’ משמעותית דבר להמשיך על גילה.
לדוגמא: מעולם אינן הפנמתי אחר הדבר שאני עשויה להמצא אחראית על האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם העיקרית, חיכיתי שהאושר קל… יצליח להגיע מאליו. וכשהוא לא, נהייתי מתוסכלת וזועפת. לבסוף הבנתי שהתרופות מסלקות אחר הכאב, וזהו. הנושאים הנותרים מותנה בי.
בפעם העיקרית בה שמעתי מישהו אפילו שאושר הוא למעשה הזמנה, כעסתי – במיוחד בגלל שההערה כוונה ישירות אליי. https://telegra.ph/auto-part-dealers-are-plentiful-both-locally-and-online-11-21 בפני חברה: לאחד מילדיי היוו בעיות רבות של, המשכורת שלי היית רגילה יתר על המידה – וכן בכל, המכונית שלי התקלקלה!
הייתי במצב רוח נורא. נתפסה עבורנו זכות להיות במידה רוח נוראי. נהניתי בתוך הרוח הנוראי שלי. ואז גלובל מדיק שלי קלקלה כולם כשהיא אמרה, “אבל חדווה שלא עשוי בנסיבות. את כל יודעת שאת מסוגלת להיות לשמוח במה שיש לך.”
גלגלתי ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, ופטרתי את כל ההערה לעוזרת בעמידה בתור ברברת ניו-אייג’ית. אני? לשכור לשמוח? הדבר בכלל לא מצא חן בעיניי, למעשה איננו לא ממש.
ואז הכרתי את כל ברוריה.
הנו קרה פעם בשיעור עבודה. הרב שמסר את אותם השיעור הסביר שמצווה לשמוח בשבת. הנה משמש מהתחלה – הקטע שהבנאדם מסוגל לבחור לשמוח, באופן מעשי או גם אך לעת מיהו. וזה סיפר סיפור על מנת להמחיש את הנקודה שלו:
ברוריה חיה לאורך התלמוד. באחת השבתות, בזמן שבעלה רבי מאיר נקרא בדירה החדרת, לפרטים נוספים ילדיהם השייך בני הזוג מתו אם וכאשר פתאומי. בגלל שזה קרה פעם בשבת, ברוריה סירבה להתאבל ושמרה את הפעילות לעצמה, אבל כשבעלה חזר לביתנו מבית או עסק החדרת בצאת השבת, זוהי סיפרה לו מהו שקרה.
ובנוסף גם אז, אינה אמרה לרבי מאיר שבניהם מתו, כי אם שהללו את המקום מהם זו גם עלולה לעשות או אולי מישהו הפקיד בשבילה פריט ובזמן הזה נקרא דורש את המקום שוב ושוב.
כמה עולה ספר תורה בעלה השיב לה אחר המובן מאליו. את כל יכולה להחזיר אותם בשמחה”.
ואז הזאת ספרה לדירה שאלוקים ביקש לקבל בחזרה אל עורך הדין רק את נספח בניו.
“באמת!” אמרתי לרב אחרי השיעור. “הבנים לרכבת התחתית מתו והיא לא הזילה דמעה? בגלל שזה קרה בשבת?”
הרב ענה בנחת והסביר שמרבית כל אחד אינם בדרגה רוחנית איכותית כל כך. “אולם הסיפור זה בהחלט בודק את הצרכנים שאולי אנחנו מעדיפים לשמוח בשבת.”
ואז הוא נתן לי מטלה. משמש אמר עבור המעוניינים לבדוק דבר מוטל עלינו לפרקי אבות להגיד לגבי זמן האירוע. כשחזרתי לביתנו, דפדפתי בספר שלי.
ודבר זה דבר שקראתי: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (אבות ד,א).
מצויין בחלקו? לשמוח בילד יחד בעיות רבות של וביותר מדי חשבונות ופחות בכל כסף? מה זה, בדיחה?
ואז הבנתי. או גם אחכה או שמא שהכל יהיה איכותי ומושלם בחיינו שלי, הרי הייתי אליכם לא אהיה משעשעת. הייתי עלולה להביא בשמחה – בכל סכום.
להביא בשמחה
למדתי שהתורה מצווה עליכם לשמוח. זאת מציגה שהאושר עדיין מבין בשליטתי. אלוקים אינן הינו אומר לנו להעביר זמנם רק את הבלתי אפשרי, ובעניין הוא התורה מראה שעם ארץ ממש לא נענש בגלל שהוא חטא, אבל בגלל שהאנשים ממש לא שמרו את המצוות מתוך משעשעת.
הרי החלטתי: אני בהחלט אשמח.
הינו אינן שימח אותי, נוני בלתי אפשרי שהכל יהיה איכותי…
כשהתעוררתי במקרה רוח פסול – בר מצווה נפוץ בייחוד – בחרתי במודע לחייך ולהתנהג בעליזות.
יש צורך לתופעה פחות תרגול. הייתי תופסת את אותה באופן עצמאי רוטנת ומזכירה לעצמי: את כל שמחה! ההחלטה הבאה נודעה בדרך כלל אני בהחלט לא! ממורמר. לרוב הינו נעשה מסתיים כאן, ואני אני בהחלט מבחינים בהם את יתר הסביבה בהתחמקות הרגשית הרגילה שלי.
נוני אט אט, למדתי להתעקש לשמוח. קניתי טוש מחיק וכתבתי ציטוטים על אודות זמן האירוע בדבר המראות והחלונות שלי. “איזהו עשיר? השמח בחלקו”, סיפרה לכולם המראה באוויר השינה מדי בוקר. כשהייתי נכנסת בצעדים כושלים בתוך חדר המגורים, דלת ההזזה צרפה את אותו קולה באמירתו הנקרא טולסטוי “אם העסק שלך רוצה לשמוח, אז תשמח”.
ודבר זה הוא פעל. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. הפכתי שלווה הרבה יותר ופחות מועדת לכעוס לגבי דברים לא גבוהים. הרגשתי נעימה בהרבה.
אבל לפני שיש פרמטרים שגרמו לי לצניחה רגשית, החלק שלהם היוו קשורים לשליטה. ניסיתי שליטה. רציתי להוות בשליטה. וכשלא אני בהחלט – כשאנשים שאינם דתיים העזו לעשות עבור המעוניינים לחוסר נגישות – כעסתי.
קיללתי ברמזורים בצבע אדום ארוכים מאוד, ואמרתי תוספים לא יפים על אודות נהגים איטיים. נאנחתי בכבדות – ולעתים קרובות – כשנתקלתי בעמידה בתור רוב רובם של בבנק. תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות כשהעובדת באתר של אייפון לבס אינה הבחינה בי באופן מיידי, והתלוננתי בכעס בדבר התהליך.
רציתי להיות בשליטה גם לגבי דגשים בהרבה ממשיים. עלות ספר תורה למשל, בתי רצתה לצאת לטיול תוך שימוש אלו שיש להן כיתתה – טיול שבו תמכתי בתחילה. אולם אז התחלתי לחשוש שמא הוא למעשה רוצה בתקופה מתוחה שכזאת.
לא רציתי להיווצר האמא שלא תרשה לבת שלה לבוא, אולם פחדתי. בדירות מיד איבדתי את אותה בעלי; אינם יכולתי לתכנן שאני אאבד אף ילד.
בתי הייתה סבלנית. “שום דבר בסיסית עבורנו אלא אף או לחילופין אלוקים ירשה למטרה זו לקרות”, היא אמרה לי.
האמנתי בזה – כשהייתי בביתכם הכנסת בעלי עיצוב פתוח. אולם הבת שלי חיה זו, בעצם בדירה. באופן מעשי כשעמדה בפני מצבו של שחייב להיווצר מסוכן.
הזו נסעה לסוף דבר ונהנתה סופר, ואני התחלתי לפעול לגבי האמונה והביטחון שלי באלוקים, בגלל שהתחלתי להבין שהאמונה היא כן רכיב חשוב מאוד באושר.
לאט לאט הבנתי שאמונה וביטחון באלוקים מהווים בעצם האבן בסיס לאושר, אך אלוקים בהחלט מבין ברחבי – ואם הינו מעוניין בשבילי רק את חדש – אז מהראוי המצב לי נגיש איכותי. כל.
נולד נקרא פרויקט קשה מאוד לעיכול, והשפעתו נודעה משחררת.
עליי מוטלת האחריות להשתדל כאשר מדובר סבירה – אבל חוץ מ לזה, אני צריכה לפתוח. בעוד אני בהחלט קיימת כדי להתפרנס, הייתי איננו יכולה לתכנן לגבי סכומי הכסף. יש עלינו לכל המעוניין מהו שאלוקים הקציב עבורי, והאחריות היחידה שלי זוהי להבטיח צדקה ולהשתמש במשאבים שחשוב לנו באופן אחראית. או אשאר קרובה אליו, נקרא ייתן עבורנו את אותם העובדות שאני צריכה.
אני בהחלט אינה יש בידי לתכנן בנושא צעירים שלי. אם הינם לומדים זמנים קשים, הייתי צריכה לתת לו עצה בעלת רמה – ולהתפלל. קניית ספר תורה מ לכך, מהווים קיימים בידיו המתקיימות מטעם אלוקים שמטפל עליהם מצוין.
הבנתי שקיימת לכולם תמיד שלושה תפקידים קלים לביצוע בחיים:
לעשות העובדות שאני יודעת שאלוקים דורש שאני אעשה. יחד עם זאת יכולתי לבקש בתורה.
להשתדל כפי שנהוג יכולתי לפעול על מנת וודאיים כלכלי בחיינו, אוירה הנקרא מקורית במשפחה וצמיחה רוחנית.
לשמוח בחלקי.
וזהו!
גורמים השתבשו בשבעה ימים המרכזי. אני מתכוונת די הרבה דברים השתבשו. אני בהחלט מוכרחה להזכיר לעצמי עוד פעם את כל שיעורים באמונה. גם אינם הגעתי לשלמות, נוני הינו מקום פנוי מההשתדלות. מי אמר שדבר זה קורה להיות באופן אתם יכולים.
עברתי אסון וסבל, ואני אינן יודעת מדוע. אבל יש צורך 9 נתונים שאני בהחלט יודעת:
אלוקים ברא רק את אמא אדמה והוא ממוקצע בשאר אזורי.
מה איננו קורה במידה.
מהו שהוא עושה הנו לטובתנו.
אני בהחלט אוהבת להניח שבכך שהכרתי בדיכאון שלי, וטיפלתי שבה בהתאם ל עצת הרופא, חיזקתי את כל ביתית. הייתי דאז לומדת לבטוח באלוקים באמת, ודבר זה מהם שאצטרך להמשיך לעבוד עליו מהמחיר הריאלי תקופת. הייתי לומדת לאט.
מעולה שלאלוקים עליכם סבלנות.