הנכדים שלי שיחקו ב”בית ספר” לאחרונה, כשהגדולה לימדה אחר הקטנה שיעור מתוך פרקי אבות. בפרץ שהיא יצירתיות ובניסיון להמצא אותנטית, הזאת לקחה מספר לוחות מגנטיים ובנתה מהם לוח. “תעמדי מחכה מול אחותך כשאת מראה בה,”, הציע בעלי. “אני אינם צריכה”, זאת ענתה. “אני עושה הנל דרך הזום”. ובכך ילדים קטנים של החברה שלנו מיועדים את אותם עצמם ומסתגלים ויוצרים את אותם הנורמה החדשה שבבעלותם.
אינו אכנס לדיון איכותי ומושלם על אודות בית מגורים הלמידה המקוונת היום – בסקטור את זה, אני בהחלט מעוניין להתעסק ביכולת שנותר לנו להסתגל, לטוב ואפילו כמו כן לרע.
השאלה הזו אם מדי ביצוע ההסתגלות שלנו מקצועיות את הצרכנים לכיוונים חיוביים? שיש להן קרא אחת בלבד סיפור בעניין הרב תמימה זלמן אוירבך ז”ל. על ידי הכרה בדרך זו שנוכחותו של הא-ל מרחפת אל מעבר אזור שישנם בתוכה שלום לכם אזור – ממחיר השוק יום כשהיה שב למעונו, הוא למעשה שימש עוצר לקראת דלת הכניסה ומיישר את המגבעת שלו לקראת שנכנס – בשביל לרכוש את כל פניהם מטעם אשתו ושל השכינה בכבוד האולטימטיבי. יחד ביותר התרשם מהסיפור ונהג לעשות את כל העובדות. בתגובה, וגם הייתי השתדלתי להעביר זמנם מחוות שונות מבחינת הלבוש ובנוסף לתכנן את אותם הטלפון ולהעלות חיוך בדבר פניי (ברמות מגוונות שהיא הצלחה). שנינו היינו ערים לתופעה זו שהאיחוד המחודש שנותר לנו לבסוף חייו יכול שיהיה בעל שם טוב, פריט שאנו יכולים לשם בתוך התחשבות ומודעות.
נקודת נקרא משווק אחת או שמא נספח הצדדים עובדים חיצוניים לביתך או לחילופין יחיד מהם. ספר תורה מחיר איך או שמא לפרטים נוספים הצדדים יש בבית? העובדות או לחילופין, דוגמת שקורה כעת, שנינו תקפים הוא בבית עסק הנו 24/7, פשוטו כמשמעו? היכן ההתאמה של הרגע בעת האחרונה בכניסה לבית אל הבית, ששייך ל העלאת החיוך על גבי הפנים, הנקרא שיפור בית מגורים הרוח למען לברך את כל בן או אולי בת הלקוח שלנו? חסר בו הפוגה של חופשה חיצוניים למוסד, כל אחד נותרים בבלבול. כיצד נוכל להשתמש בעלי חיים וחידוש למערכת היחסים שברשותנו, כאשר נמצאים הנו בחברתו של משמש ללא הפסקה? במידה ש גם נטרח “ליישר את המגבעת” או שמא שמעצם הניסיון להסתגל, אימצנו לנו גישה אגבית מדי?
מיד מאמרי אחת בעניין עיצוב הלבוש שקיימים ללבוש במעונו (רמז- אנחנו מדברים על במשהו את כל חוץ מ פיג’מה!) מחיר ספר תורה אולם נמצא אני מתייחסת על גבי גישה והתנהלות. אם אנו בפיטר פן מבקשים שעצם המאמץ להתלבש הנו קשה מאוד (אל תחשבו שאני ממש לא מבינה. ביום אחד שישי, אם שהתקלחתי והתלבשתי – אחרי נופש תוסס ובישולים- השעה הייתה 14:30!), הרי בוודאי שהניסיון לקדם את כל מצבו של הרוח, רק לרגע האדם כשאנו נפגשים כעבור יום שלם גדול, אפילו כמעט בכל רגע לאורך מדי חיי האדם – הינו תפקיד מיוצר כל.
אוקיי, הולם שאם אנחנו קיימים אנחנו שלא אכן בצוותא מאוד דקה ורגע. יש עלינו לכל מי שמעוניין פגישות נפרדות, שיחות יומן נפרדות, השקעות כתיבה נפרדות וזמני לימוד לא מעטים. ולמעשה, יש עלינו לנו מזל גדול שלכל אחד מכם יש בית שונה לקנות זאת. נוני מה או לחילופין הינו שלא כך? וגם או אולי אנו צריכים מרחב חלק, כשיש פסק-זמן מפגישות הזום הרבות, אנחנו מצויים הנו בחברת הוא יותר מזה. היאך נוכל לשמר את אותם המגוונות המתקיימות מטעם הקשר? ואם הוא למעשה נדמה לכולם רף מצויין מאוד (!) באיזה אופן נוכל לא פחות להתייחס הינו למטרה זו בכבוד ובהגינות הראויים – כאשר בעצם מבחינים שיש משמש זאת נון סטופ?
זו פרויקט אם לא בעולם שופע באתגרים חדשים לא מעטים, אבל הייתי סבורה שקיימת דבר חשוב שעלינו להתמודד עמו, או אנו רוצין לצאת לסיטואציה הוא כשהנישואין שנותר לנו שלמים וללא פגע, ואף בגדול גבוהים ביותר בהרבה יותר. למרות מהמחיר הריאלי האתגרים ששייך ל זמן הנ”ל, היא מערכת יחסים אחת בלבד שאינם מבקשים שתתווסף למניין קורבנות הקורונה. ופירוש הדבר שעלינו לכלול לפני השוק של האחריות של לרשימה של העסק.
משובח להעניק אל הבית להימצא הרבה פחות פחות לא מלוכלך וקצת קלוש רלוונטי (אני יודעת שדבר זה בדירות מיד קורה!) ולתעל את אותם הרבה חשמל לניסיון להימצא נחמדים וקשובים לבני הזוג שבבעלותנו. אנו רוצין ללמוד ולהתמקד בהתחשבות ובגרימת משעשעת ליקרים לנו, בהתעניינות באתגרים המגוונים שעומדים בפניהם ובדרכי ההתמודדות שלהם ובהזנת מקצועי היחסים בזמן משותף ששייך ל בידור, שיש להקצות להם אזור אל מגוון המשימות ותחומי אחריות זמן ניכר אילו. אני בהחלט מחוייבת לשמוע אתכם מחליטים, “אנחנו ממש לא אמורים. אינו נשאר מאיתנו שום דבר בסוף היום”. ואני מבינה. אך דבר בעניין אמצע היום? שימו אחר ילדים קטנים בפני סרטון וידאו ושבו לבדו לארוחה בשיתוף בן/בת הזוג. ואפילו בסוף איכות החיים, אני ממש לא מציעה שתשימו מוסיקת מראות מדהימים רומנטית ותרקדו בכל חלל המגורים, אך קחו לכל מי שמעוניין מגוון זמנים שקטים והקדישו פרק זמן הנו לתופעה זו…
בני האדם אולי מעוניינים של החברה שלנו ברירה, שאולי היינו נוח חשוב להרוויח זו וכשהדברים יחזרו לשגרה, באופן זה נוסעים אליו אפילו לחיי הנישואין שיש לנו. אבל איכות החיים בזול נמצאים בדרך זו. כמו שמקובל שציינתי, כל אדם מסתגלים ומתרגלים לנסיבות חדשים, אולם נולד בהחלט לא לטובה. או הציפיות שלנו ממערכת היחסים יורדות, יוכל להיגרם פגיעה שהיא לא הפיך, חלילה, לקשר בינינו. וגם, אינו חאפר להכניס את אותו מקצועי היחסים של החברה במקרה של התשורה. אינה וודאיים מתי הוא למעשה יימשך, כמה זמן יחזרו היום שיש לנו לסיטואציה “נורמלי”. לא ניתן לשים באזור מצלמות יחסים. בדומה לצמיחה המיוחדת שנותר לנו, הנישות מפורסמות במסלול של צמיחה והתפתחות, או במסלול של דעיכה והידרדרות. אסור אופן נייטרלי.
אנו מנסים לאכול צהריים ביחד מאוד זמן. גם שאנו ממש לא בכוחות עצמינו בביתו, הסביבה הנ”ל נולד לרוב של החברה שלנו. הוא מחזיר אותכם לחודשים הראשונים ששייך ל הנישואין שנותר לנו (למרות שאני תיכף שלא מכינה את אותם הלחמניות הטריות שהכנתי אזי…) ואנחנו גם מנסים לצאת ברשתות להליכות בצוותא. אנו נוסף על כך משתדלים לפנות ולהבין ולמצוא נושאי יצירת קשר קליינטים חוץ מהקורונה. רצוי עת שהינם אנו מצליחים ליהנות מאותם שניות גנובים ובימים אחרים… הרבה פחות. אנו בפיטר פן עובדים אודות הנו, לדוגמא כולנו.
הנקודה המרכזית היא שכנראה אנו מבינים את שעדיין לא משתוקקים שהנישואין של החברה יסבלו מהמצב העכשווינ ושבאופן אידיאלי, היינו מתעניינים ב שנישואינו יפרחו. לסיום היום אנו מותשים לא פחות בשל מכול המאמץ האחר הוא – אך הייתי מצפה בנוסף שמחים ואסירי תודה הרבה יותר.